צפרדע בבלנדר

הקבלת פנים הראשונה שלנו באקוודור לא הייתה חמימה במיוחד - אחרי יומיים של נסיעה ממונית למונית בפרו קיבל את פנינו כלי הרכב החדש, מעיין מכונית ספארי פתוחה לנסיעה קופצנית ומאובקת של שעתיים בערך.
בסוף הגענו לכפר שנקרא זומבה וחיכינו לאוטובוס אל עבר היעד הסופי שלנו (סוף סוף) - וילקבמבה.





וילקבמבה היא עיירה שידועה מאוד באריכות השנים של תושביה ותושבי הכפרים השכנים. התבצעו כמה מחקרים במקום על האקלים, איכות המים וכו'.. ומצאו שזה אחד המקומות הטובים בעולם להאריך בו שנים. באמת כשמסתובבים שם רואים אנשים בסביבות המאה שעדיין מתפקדים, מקפצים ועובדים. כל זה הוביל לקהילה היפית אירופאית שהשתקעה במקום ופתחה עסקים שגורמים למקום להרגיש כמו משהו שהוא לא האקוודור שציפינו.


אנחנו בעיקר ניצלנו את המקום הזה למנוחה, והרבה ממנה. היינו בוילקבמבה 5 ימים, שבהם עשינו רק דבר אחד חוץ מלאכול עוגיות - טיול סוסים.

נמשכנו מאוד לרעיון של טיול סוסים בהרים הירוקים שמקיפים את וילקבמבה, בעיקר אחרי שראינו שהסוסים עצמם שמורים ממש יפה, ללא חבלות, ומאוד מטופחים. עלינו על הסוס ומהר מאוד הבנו את גודל הטעות שלנו - חוויה שמזכירה את הבדיחה של הצפרדע בבלנדר... הוקפצנו רוב הדרך... החלקים שהסוס לא הלך מספיק מהר בשביל להקפיץ אותנו אז זה אומר שהייתה עליה רצינית או ירידה רצינית, וזה היה הזמן לעצום עיניים, להחזיק חזק, ולקרוא "אמאאאא".


אחרי שעתיים של עליות רבות הגענו אל היעד - מפלים יפים מאוד בתוך סבך ג'ונגל, אכלנו שם בננה.
אחרי שחזרנו היה לנו תירוץ מושלם לנוח עוד יומיים ולא לעשות כלום.



מצחיק איך שבמקום שמאריכים בו שנים, דווקא אנחנו הפכנו לזקנים במהירות בזק.

ממשיכים צפונה באקוודור...

אין אין אין כמו וילקבמבה
אורטל ואיתי