המומיה חוזרת....

הפעם נתחיל באזהרה - העדכון הזה מכיל דברים מצמררים במיוחד, אז אם אתם באמצע ארוחה נחמדה מול המחשב, כנראה שכדאי לחכות שתסיימו אותה..
אז ככה - הגענו לנאזקה אחרי שבעטו אותנו מאוטובוס בשעה 4 לפנות בוקר באמצע איזור מפוקפק למדי בפאתיי העיר. לא ממש התלהבנו מהרעיון של להתחיל ללכת בעיירה הזאת בחושך, במיוחד עקב האזהרות שקראנו בלונלי פלנט, אז מצאנו תחנת דלק מוארת להעביר בה את הזמן עד שיהיה אור... אחרי שהיה אור התחלנו להכיר את העיר ומצאנו הוסטל זול במיוחד במרחק בלוק מהפלאזה ומיד נשכבנו להשלים שעות שינה..


נאזקה ידועה במיוחד בעקבות קווי נאזקה - ציורים עצומים שצויירו על ידי תרבות שאכלסה את העמק לפני כ2000 שנה, והציורים השתמרו עקב מזג האוויר היבש. המסתוריות מאחורי הסיבה לציורים האלה, והמורכבות הגיאומטרית שלהם מושכת הרבה מטיילים לטוס מעל לעמק ולצפות בהם מהאוויר... האמת שאנחנו לא התלהבנו מהרעיון, טיסה קצרה של כמה דקות במחיר מופקע, ומה גם שהחברות שמתעסקות בזה דיי מפוקפקות... אז הסתפקנו בלנסוע אחר הצהריים לנקודת תצפית - מגדל שעולים אליו ורואים 3 מהציורים מגובה קצת... משם ראינו את הידיים, את העץ, ולטאה שהכביש המהיר חותך אותה במרכזה.

באוטובוס בדרך הספקנו לנסות פרי ייחודי לאיזור הזה בפרו - נקרא פאקאי, נראה כמו חרוב שהחרצנים עטופים במשהו במרקם בננה מתוק... ממש טעים ומעניין..

העיר נאזקה עצמה לא מעניינת יותר מידי, עיר פרואנית.. הדבר היחיד שהיה נחמד הוא לראות בכל מקום כמעט את הציורי נאזקה... הנה לדוגמא תחנת אוטובוס.

עכשיו מגיעים לקטע המעניין.. כשהיינו בקולקה פגשנו בחור שסיים ללמוד ארכיאולוגיה שגר בנאזקה, והוא גם מתעסק בתיירות באופן מסויים, ושכנענו אותו לקחת אותנו לקבר נאזקה מקורי.

בדרך כלל כל התיירים הולכים לקבר מתוחזק שמראים בו את השאריות מונחים בקברים ויש מסלולי הליכה מוגדרים, אבל הבחור הבטיח לקחת אותנו לקבר לא מתוייר, כלומר - הכל מונח על אדמת המדבר ללא שום השגחה.האמת ממש חששנו שהוא יבריז לנו (בחור לא כל כך רציני), אבל בסוף הוא הופיע, ואפילו הקדים... ובמונית התחלנו לנסוע לכיוון, כשבדרך עוצרים לקנות כפפות בבית מרקחת (בשביל שיהיה בטוח לגעת בדברים).
אחרי נסיעה של שעה בדרך לא סלולה (חלק מהנסיעה היה פשוט נסיעה במדבר עצמו) הגענו אל מקום לייצור יין, עברנו איזה מחסום, והלכנו עוד איזה 10 דקות דרך נהר קטן אל עבר הר שנראה תמים ממרחק... ואז בטיפוס מתנשף איתי אמר לאורטל "אורטל, יש פה עצמות..." ואז הבנו שהגענו...

הנאזקה הייתה תרבות מדהימה מבחינת הטקסטיל, האומנות, אופן הקבורה - השתמשו בשיטות לא ידועות להפוך את הגופות למומיות... וכל זה בא לידי ביטוי בקבר הזה. הדברים פשוט היו מונחים אחד אחד על האדמה, כשהרוח חושפת אותם עם הזמן... בין היתר ניזוק הקבר מהרבה שודדי קברים שבאים בעיקר לחפש מתכות יקרות וחתיכות טקסטיל וקרמיקה שלמות...

עברנו בין מומיות שממש אפשר היה לראות להם את חלקי הפנים, כולל הריסים...

ראינו חתיכות של צלעות ועמוד שדרה שממש רואים איך השתמרו האיברים הפנימיים - ממש אפשר היה לזהות את הריאות, הכבד, אבי העורקים...

ראינו שיער באורך 3 מטר של בן אדם אחד! (השתמר כי היה מכוסה בחול), ממש היה אפשר לראות על השיער את הגומיות..

ראינו יד של מומיה שהשתמרה יפה מאוד...

ראינו חתיכות טקסטיל מאוד יפות...

ראינו חתיכות קרמיקה מדהימות, שנראה כאילו צויירו אתמול - צורות גיאומטריות של פירמידות (מתקשר למבנים רוחניים שנמצאו), איש עם שיער ארוך במבט עצוב (כנראה חלק מכלי שעשו בו שימוש בטקס הקבורה שלו), לוחם נאזקה עם כלי נשק בצורת חנית.....

והכל בן כ2000 שנה.. מונח לו שם על המדבר בלי שאף אחד יתעניין בזה שאנחנו שם...

חזרנו לנאזקה המומים מהחוויה הזאת... לא חשבנו שכזה דבר אפשרי במקום כלשהו - ממצאים ארכיאולוגים כל כך מעניינים ויפים פשוט בשומקום!

אחרי שיטוט קצר בכמה חנויות מזכרות עלינו על האוטובוס לילה ללימה..

-איתי ואורטל

ארקיפה והקניון הכי עמוק בעולם (טוב נו, כמעט..)

ארקיפה היא העיר השניה בגודלה בפרו, אחרי הבירה לימה.. ומוכרת באונסקו עקב הבניה הקולוניאלית במרכז העיר. האמת שהגענו לכאן רק מסיבה אחת - לבקר באחד משני הקניונים העמוקים בעולם, שקרובים לארקיפה.. הגענו, כרגיל, אחרי אוטובוס לילה, במצב פיתה.. למזלנו עשינו בוקינג בהוסטל נחמד מאוד והשלמנו כמה שעות שינה.. אחר כך יצאנו לסייר קצת בעיר - הפלאזה המרכזית, כנסיות ענקיות (שהיו בהם טקסים באותה עת עקב "השבוע הקדוש" - שבוע פסחא).

בנוסף ביקרנו כמה שעות במנזר מפורסם, שהוא ממש מעין עיר קטנה.. היה מעניין מאוד להסתובב ברחובות, במבנים הישנים, ובין הפתיו-ים (איך אומרים פתיו ברבים??) היפים...

יום למחרת ממש עם עלות השחר, יצאנו על אוטובוס מקומי אל עבר קניון קולקה - הקניון הקרוב יותר, שחסר לו 150 מטר לעומת אחיו במרחק של 10 שעות נסיעה נוספות מלהיות הקניון העמוק ביותר בעולם. האמת שלא ממש הגענו למקומות בהם הוא בשיא העומק בגלל בעיית נגישות, הסתפקנו באיזור שהוא יותר כמו עמק בעומק של 1.5-2 קילומטר בערך... עדיין, איך שהאוטובוס נכנס יותר ויותר לעמק הנופים היו מדהימים.

הגענו לעיירה קבנקונדה ולמזלנו מצאנו הוסטל עם פרואני חמוד בשם לואי שהסביר לנו הרבה על מסלולים עצמאיים באיזור ויצאנו לנו לקראת 2 נקודות תצפית עם מינימום עליות-ירידות... אחרי שראינו מזג אוויר רע מהתצפית הראשונה דחינו את השניה לבוקר, ובילינו ערב נחמד בהוסטל עם ארוחת ערב והרבה תה..

אחד מהחברים של לואי, מסתבר, הוא ארכיאולוג (שסיים את הלימודים לאחרונה) שגר בנאזקה - היעד הבא שלנו... עוד עליו בהמשך...

בבוקר שלמחרת יצאנו לקראת התצפית - שהיא גם אחד מהמקומות הבטוחים בעולם לצפות בקונדורים (הציפור הגדולה בעולם), ולמזלנו - בעיקר בשעות הבוקר.. כבר בדרך קיבלנו נוף מרהיב של הקניון עם עננים בתחתית שלו, והרים מושלגים מלמעלה...איך שהגענו לתצפית ראינו כ-4 קונדורים יפים שטים מעל הקניון, מאוד קרוב אלינו.. היו כמה צעירים שממש התמקמו על סלע במרחק כמה מטרים מאיתנו, ומידי פעם חגו מעלינו... היה ממש יפה לראות את הגודל של החיה הזאת מקרוב...

אחר כך ויתרנו על טרק יותר ארוך בקניון עצמו, והחלטנו לחזור לארקיפה ולהמשיך משם לנאזקה... איכשהו לואי ארגן לנו לעלות על אוטובוס של טיול מאורגן אחר (באותו מחיר של האוטובוס המקומי כמעט), וכך מצאנו את עצמנו עושים עצירה בדרך במעיינות חמים.. בהתחשב במצב המקלחת שלנו, הדבר התאים במיוחד...

בדרך עצרנו בעוד תצפית נחמדה על איזור בכניסה אל הקניון שמלא בטרסות..












הגענו לארקיפה רק בשעות הערב, ומתחנת האוטובוסים הרועשת עלינו על אוטובוס לילה לעיירה נאזקה...

איתי ואורטל

בירת האינקה

קוסקו היא אחת הערים הידועות ביותר בדרום אמריקה בזכות הארכיאולוגיה העשירה מתקופת האינקה ובמיוחד בזכות העיר העתיקה ה"מאצ'ו פיצ'ו" (ובשפת הקצ'ואה העתיקה "הר ישן").לאחר לילה של נסיעה מטלטלת עצמות עם מעט מאוד שינה הגענו לקוסקו והתחלנו בחיפוש אחר הוסטל ראוי לימים רבים. ולחלוטין במקרה נתקלנו במקום שקט, ממש במרכז, נקי ובמחיר לא רע בכלל...ביום שלמחרת לקחנו לנו יום מנוחה ועשינו בעיקר כלום. בין לבין החלטנו לבלות את היומיים הבאים במה שנקרא "העמק הקדוש" של האינקה. שם ניתן למצוא אתרי ארכיאולוגיה רבים של אימפריית האינקה. ראינו את זה כהכנה מצויינת לטרק שביל האינקה. ואכן ביום שלמחרת, מצויידים בתיק קטן ליומיים יצאנו לדרך... ושוב במקרה לחלוטין גילינו שממש בעוד שעה יתחיל מצעד שנתי של תלבושות וריקודים של התרבויות השונות מסביב לקוסקו. מעין קרנבל מקומי. שמחנו להיות ברי מזל, ניצלנו את ההזדמנות והחלטנו לדחות במעט את התוכניות שלנו ונהננו מהחגיגה.

קצת לפני שיצאנו עם האוטובוס לקראת העמק הקדוש אכלנו מעדן מקומי - פאפא ראג'ינו, שזה תפוח אדמה מטוגן ממולא בבשר טחון ושאר דברים טובים... טעים..

אחר הצהרים הגענו לעמק הקדוש לעיירה שנקרת אולייטייטמבו שם ראינו אתר ארכיאולוגי מרשים עם טרסות ענקיות ששימשו לחקלאות ומקדש השמש ומקדש הקונדור שכללו אבנים ענקיות מסותתות להפליא (האלים של האינקה היו הטבע- האדמה, ההרים, השמש, הקשת בענן וכו'...).

את הלילה בילינו בעיירה אורובמבה, די ג'יפה אך חיונית כצינור תחבורתי. החלטנו להתפנק וישנו במלון שלושה כוכבים עם מיטה מפנקת ביותר...איתי תפס תמונה של אורטל מקפצת על המיטה...

למחרת התחלנו לצעוד לעבר אחד המקומות שהקסימו אותנו יותר מכל - בריכות המלח בנות 500 שנה (שנעשה בהם שימוש עם היום!) האינקה הובילו בתעלות מסודרות מים מלוחים שמקורם באחד מהנחלים בהרים לתוך בריכות שהם יצרו כטרסות על צלע ההר. בעונה היבשה המים המלוחים מתייבשים וניתן להפיק מהם מלח - פשוט וחכם. הגענו אל בריכות המלח מלמטה, מהכניסה האחורית, אחרי הליכה של שעה וחצי בערך (בגשם..) אבל כשהגענו הגשם הפסיק וככל שעלינו למעלה הבנו את הגודל של המקום ואת היופי שלו.אנחנו הגענו בסוף העונה הגשומה כאשר עדיין לא התחילו לייצר את המלח ולכן הבריכות היו מלאות בבוץ אך נאמר לנו שבזמן העונה לייצור המלח הכל מנצנץ בלבן שמסנוור...

לאחר בריכות המלח המשכנו למעבדה החקלאית. שם האינקה בחנו ייצור של זנים שונים של ירקות על ידי שינוי סוג האדמה והטמפרטורה בכל טרסה חקלאית - מעניין.

סיימנו את הטיול בעמק הקדוש בביקור בשוק צבעוני ובהריסות בעיירה פיסאק, גם ההריסות בפיסאק הכילו הרבה מאוד טרסות חקלאיות על צלע ההר, אזורי מגורים, אזור צבאי ואזור דתי. את החזרה לקוסקו בילינו באוטובוס מקומי צפוף במיוחד.

הטיול בעמק הקדוש היה הכנה מצויינת לטרק שביל האינקה. טרק שביל האינקה מוגבל ל- 200 תיירים ביום ולכן העלות גבוהה מאוד ויש להזמין מקומות מראש חודשיים מראש.הטרק עצמו היה בקבוצה של 13 תיירים, 2 מדריכים ו- 19 פורטרים (מישהו צריך לסחוב את הציוד). אנשי הצוות היו מאוד מקצועיים וגרמו לנו להרגיש בטרק 5 כוכבים. בערב שלפני הטרק התקיימה פגישת היכרות של הקבוצה והמדריכים עם הסבר מפורט על המסלול. למחרת יצאנו ב 5 בבוקר לדרך. לאחר שלוש שעות של נסיעות הגענו לנקודת ההתחלה של הטרק, שם חילקו לכל אחד שקית הפתעות עם פירות, עוגיות ושוקולדים שיעזרו לנו לעבור את הרגעים הקשים יותר של הטיפוס. היום הראשון התחיל בהליכה רגועה למדי ובעליה מתונה, בדרך רואים הרבה הריסות קטנות יחסית של האינקה ולקראת אמצע היום הגענו להריסות המשמעותיות יותר של אותו היום, מעין עיר קטנה בצומת דרכים בין ההרים. מעט לאחר מכן הגענו לארוחת הצהרים, שם הכל חיכה לנו מוכן, אוהל גדול ששימש כחדר האוכל, קערית אישית עם מים לשטיפת ידיים, סבון ומגבת אישית (!). ארוחת הצהרים הייתה ממש מעדן, כללה את כל אבות המזון, מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ואל נשכח את תה המוניה המקומי שהיה ממש במקום. עם בטן מלאה עשינו את דרכנו אל המאהל, בזמן שאנחנו דידינו את דרכנו בעליות, הפורטרים רצו במעלה השביל והכינו את המאהל לבואנו. כשהגענו, חיכה לנו נשנוש אחר הצהרים של תה, עוגיות ופופקורן.

את הבוקר של היום השני בטרק פתחנו עם תה קוקה שהצוות הביא לנו לאוהל. היום השני היה היום הקשה והמאתגר ביותר במהלך הטרק, טיפוס של יותר מ- 1000 מטר בגובה (עד גובה 4200 מטר), ירידה של כ- 800 וטיפוס של 400 מטר נוספים... בזמן שאנחנו דידינו בדרכנו בהרים ללא חמצן הפורטרים רצו עם 25 קילו על הגב שלהם... היה מדהים לראות אנשים מבוגרים בקבוצה שסבלו ממחלת גבהים ועדיין הצליחו לעבור את היום הזה. במהלך היום ראינו אתר ארכיאולוגי ממש נחמד, גם הוא בנוי על צלע הר, מכיל חדרי מגורים ואזור דתי. הטיול בין החדרים השונים מאפשר לדמיון לחזור לאותה תקופה ולהבין קצת מצורת החיים של אז... את הלילה בילינו במאהל הכי גבוה בכל הטרק (היה קר). בערב, הצוות הכין לנו ארוחה מפנקת שחגיגה לסיום החלק הקשה בטרק, הם אפילו הביאו בקבוק רום פרואני שמהלנו במאטה מלא בכל טוב (צמחים שונים ופירות מפנקים כמו מוניה ואננס) - השילוב היה מנצח! לפני שהרמנו כוסית היינו צריכים לתת קצת לאמא אדמה (לשפוך קצת על האדמה), בדיוק כמו באמונה של האינקה, שיש לתת מעט ממה שאתה אוכל ושותה לאמא אדמה כיוון שהיא זו שהביא לך את כל הטוב הזה- האלה החשובה ביותר של האיפריה.

את היום השלישי העברנו בסטלבט, בעיקר בירידות מתונות על שבילי אינקה מקוריים ובתצפיות של נופים מקסימים. את ארוחת הצהרים בילינו במקום ללא שירותים מסודרים. נדהמנו לראות כי הצוות הקים לנו שירותים זמניים, באמת שיכולנו להטיל את צרכינו בטבע... למה לסחוב שירותים על הגב במשך 4 ימים לשימוש חד פעמי?!תשומת הלב לפרטים הקטנים הייתה לכל אורך הדרך , בכל פעם סידרו לנו את הסכום והמפיות בצורה אחרת, אף מנה לא חזרה על עצמה פעמיים והיצירתיות בבישול הייתה בשיאה, הציוד של האוהלים היה איכותי והצוות נתן שירות עם חיוך לכל אורך הדרך. מה עוד אפשר לבקש?!בסיום היום השלישי ראינו את האתר הארכיאולוגי היפה ביותר בשביל האינקה. האזור הדתי היה ממש מיוחד, בנוי בצורה של קשת עגולה עם 7 חלונות הפונים לנוף. שם גם הייתה מערכת זרימת מים משוכללת לכל אורך ההר. אחרי 3 ימים של צעדה בשבילי האינקה וביקור באתרים ארכיאולוגים רבים קיבלנו
תמונה שלמה של דרך החיים של האינקה בכל האזור...בהחלט מרשים ההישגים שהאימפריה הגיעה אליהם ללא כלי מתכת או גלגל...היינו מוכנים להגיע למאצ'ו פיצ'ו!

ביום האחרון של הטרק השכמנו ב- 4 לפנות בוקר כדי להגיע בשבע וחצי לראות את המאצ'ו פיצ'ו, קצת לפני שאלפי התיירים האחרים מגיעים... אנחנו ועוד 2 אנשים מהקבוצה מיהרנו להגיע כדי לטפס על הצוק הווינה פיצ'ו, כיוון שיש מגבלה של 400 איש שיכולים לטפס ביום התחלנו במירוץ מטורף כדי להשיג את הכרטיס. לאחר שעתיים של ריצה בירידות ועליות של מדרגות האינקה הגענו למאצ'ו פיצ'ו, או יותר נכון לענן אחד גדול שהסתיר את העיר...(אחד הדברים שגורם לך להבין איך זה שלא גילו את העיר הזו כל כך הרבה זמן..), אמנם מבואסים מזה שהענן מסתיר את העיר אך שמחים שהשגנו את הכרטיסים המיוחלים.

כעבור שעתיים השמיים התבהרו ויכולנו לראות תצפיות שונות על העיר, בהחלט אחד הדברים המרשימים ביותר שראינו במהלך הטיול. חזרנו לאותה נקודה שבה היינו עם הענן הגדול בבוקר ונדהמנו כמה קרובים היינו למצ'ו פיצ'ו כשהענן הסתיר אותה קודם לכן...

קיבלנו הדרכה של כשעה בין החדרים השונים והמקדשים ועזבנו את הקבוצה כדי לטפס על הצוק. הטיפוס היה מאתגר ביותר, לא להאמין שהם סחבו אבנים כבדות עד לראש הצוק כדי להקים שם אזור דתי עם טרסות וחדרים קטנים. המראה של המאצ'ו פיצ'ו מלמעלה לא ענה על הציפיות שלנו והיה קטן מדי... לאחר הירידה מהצוק שהייתה לא פחות קשה מהעליה, הסתובבנו עוד כשעה בתוך העיר ונפרדנו ממה בעצב, רצינו להישאר עוד אך היינו עייפים, רעבים וצמאים מדי....




אזרנו כוחות אחרונים ועלינו לתצפית הרבה יותר קרובה ומשם נגלה לנו "נוף הגלויות" של מצ'ו פיצ'ו... כנראה שמכאן המתכננים של העיר רצו שאנחנו נראה אותה - כשהווינה פיצ'ו מיד מאחוריה, וכל העיר נפרשת מתחתיך... מדהים..

ירדנו לעיירה הסמוכה שנקראת אגואה קליינטס, אכלנו ארוחת צהרים דשנה ויצאנו לנפוש במעיינות החמים המפורסמים בעיירה. היה בהחלט מרענן לרחוץ במים חמים עם כוס פיסקו סאוור ביד...

עוד תמונות מהטרק



את היומיים הבאים בילינו בעיקר במנוחה בקוסקו, ביקור במוזאונים, נהננו מאוכל טוב (אפילו אכלנו סלט ישראלי, פלאפל וזיווה באחת מהמסעדות הישראליות הרבות בעיר..).

קפצנו לביקור בסקסיוומן - אחד מאתרי העתיקות הסמוכים לקוסקו שמכיל אבני ענק מסותתות שבנו אזור צבאי שהגן על הבירה של האינקה. את שאר האבנים הקטנות יותר לקחו הספרדים ובנו איתם את הבתים שלהם.סך הכל מאוד נהננו בקוסקו. האמת שלא ברור איך אפשר שלא להנות שם....

לא הספיק, רוצים לחזור שוב למאצ'ו פיצ'ו..

אורטל ואיתי