שיאן - אירוח סיני, אוכל רחוב, מי צריך לוחמי טרקוטה?!?!

אחרי שהגענו בטיסה לשי'אן וגילינו שהמארחת שלנו מתעכבת ביומיים (עניינים באוניברסיטה שהיא הייתה צריכה להשלים) אז החלטנו לשייף את כישורי הספונטניות שלנו ולטפס על הר. הר חואה מרוחק כשעה (אולי שעתיים..) משי'אן, וזוכה למטפסים רבים עקב העובדה שהוא אחד מההרים הקדושים לדת הדאואיסטית בסין. אחרי נסיעה לא קצרה באוטובוס הגענו לכפר חואה-שאן שזה כפר שמלא בחנויות ממכר ציוד למטפסים וחלק מהם מציעים גם לינה.. הצלחנו למצוא דיר חזירים במחיר מציאה של 50 יואן (25 שקל). מאושרים מהעסקה המשתלמת הבנו שמקומנו לא בחדר הזה והחלטנו להקדים את הטיפוס ללילה.. (במקום לישון ולטפס.. פשוט נטפס ונתפוס תנומה על הפסגה..) העניין של הטיפוס בלילה נפוץ אצל הסינים שאוהבים לטפס בלילה הקריר ולראות את הזריחה מהפסגה. הטיפוס התחיל ב-12 בלילה והיה מפרך הרבה יותר ממה שחשבנו... יש חלקים שהם ממש כמעט אנכיים, וחייבים להאחז בשלשלאות מתכת בצידי הדרך תוך כדי העליה... מזל שהיה חושך, ככה ראינו רק גרם מדרגות אחד בכל פעם... אחרי 5 שעות של טיפוס מפרך החלטנו להוריד עוגן ולפתוח שקי שינה.. וככה תפסנו לנו תנומה על אחת מהפסגות של ההר העצום הזה... אז התחלנו לתרגל כישרון מושרש נוסף שלנו - כישרון הסנוז... כלומר, פיספסנו את הזריחה כי החלטנו להסנז מספר פעמים...
אבל כשהתעוררנו הבנו בעצם איפה ישנו ועד כמה ההר הזה תלול...
אחרי מחשבה של כמה שניות החלטנו פה אחד שאת הדרך למטה נעשה ברכבל.. :) אחרי שחזרנו לחירבה שהיינו אמורים לישון בה אספנו מהר את כל הדברים (כולל כביסה שהספיקה להתייבש חלקית) ועלינו על האוטובוס לשי'אן על מנת להשלים שעות שינה..

היה לנו עדיין יום נוסף עד שהמארחת תגיע מענייניה, לכן בחרנו להתארח בהוסטל נחמד ליד מגדל הפעמון במרכז העיר, והתפנקות קטנה הובילה אותנו לבחור בחדר זוגי, שנראה לנו כמו 5 כוכבים דלוקס לעומת החדר שבאנו ממנו :)
בהוסטל היה סימן קטן מישראל:
את היום הזה השקענו בהתאוששות מהטיפוס, ייבוש חוזר של חלק מהכביסה :), משחקי סנוקר בלובי של המלון, ומקסימום לצאת לנשנש איזה משהו... וביום שלמחרת היינו ביעד התיירותי המרכזי של שי'אן (ואולי של סין כולה) - חיילי הטרקוטרה..אין הרבה מה להגיד על העניין הזה... תגלית ארכיאולוגית מדהימה... נעזרנו בשירותיה של מדריכה סינית נחמדה, שידעה אנגלית בערך כמו שאנחנו ידענו סינית: ;-)


אחר כך חזרנו לעיר ולקחנו מונית אל הבית של המארחת שלנו - אנני, שהסתבר לנו שגרה עם ההורים שלה במיקום אידיאלי ממש מחוץ לחומות של העיר.. (החומות מכסות שטח יחסית קטן במרכז העיר) האירוח היה משפחתי ולבבי, עם שיחות ארוכות בשעות הערב, אוכל ביתי והרבה עזרה עם כל אתגר שהצבנו בפניהם... היה ממש מעניין להיות בבית של משפחה סינית, וממש להרגיש את אופן החיים שלהם.

אתר ארכיאולוגי נוסף (שלא נרחיב עליו יותר מידי, כי הוא לא היה כל כך מעניין) היה קבר של שליט מלפני 2000 שנה שנתגלה והוא מוצג באופן שניתן ממש להיכנס אל החפירות.. מעבר לכך היה דיי מונוטוני העניין..

האמת שמעבר לענייני הארכיאולוגיה נהנינו הרבה יותר משיטוט ברחובות וטעימה של המטעמים המקומיים... שי'אן מלאה בסגנונות בישול מגוונים ומעניינים (כנראה שאריות מהתקופה שהיא הייתה הבירה של סין ושלטה על דרך המשי).
לדוגמא, מנה של מעיין מרק שחתכו לתוכו חתיכות בצק קטנות קטנות:

היה לנו כל כך כיף בימים האלה בשי'אן שהחלטנו להאריך את השהות ביום אחד אותו ניצלנו בעיקר להסתובב קצת ברובע המוסלמי ולהקיף את חומות העיר בנסיעה על אופניים דו-מושביים.. היה משעשע...

נפרדנו מהמשפחה שאירחה אותנו עם חבילת מון-קייקס (עוגות-ירח) שנהוג לתת לקראת חג המשפחה ב-14 לחודש.. בתאריך הזה נהוג לאכול את העוגיות הללו, להסתכל על הירח, ולחשוב על המכרים שלך...

עוד כמה תמונות מהעיר...


זהו, המשכנו לצ'נגדו בסצ'ואן ברכבת לילה של 16 שעות.. על כך בהמשך...

איתי ואורטל

שנגחאי - המערב במזרח!

הגענו אל שנגחאי מיד אחרי יפן.. היינו אמורים להתארח אצל מישהי, אבל בסוף לא הסתדר אז רק נפגשנו איתה והיא הסיעה אותנו להוסטל נחמד חדש יחסית במרכז שנגחאי..שנגחאי מעניינת מאוד כי למרות שהיא עיר סינית אמיתית (כפי שאפשר לראות בשכונות רבות) יש לה מעטה קוסמטי רב שכבות של עיר מערבית ומפותחת. כמות הגורדי שחקים פה מפחידה, יש אנשי עסקים בכל מקום, ויש פה מסעדות במחירים שאיכר סיני מרוויח בתקופת חייו..למרות שניסינו לא להשוות, ההשוואה ליפן הייתה מתבקשת, והנחמדות של האנשים ביפן הוחלפה מהר מאוד באווירת הסוחרים החמדנים של שנגחאי, והרחובות הנקיים של יפן התחלפו ברחובות המריחים, והעמוסים של שנגחאי...הרבה מהזמן טיילנו בגשם, אבל למרות זאת הצלחנו לעשות כמה דברים נחמדים בשנגחאי... היינו במוזיאון שנגחאי שמציג אומנות סינית עתיקה ותלבושות של המיעוטים החיים בסין..יש מללללללללא מיעוטים בסין - היה ממש יפה לראות את התרבויות השונות.

בדרכנו לעלות אל גורד השחקים שעליו ממליצים בלונלי-פלאנט נתקלנו בתור ארוך לעליה אל גורד שחקים גדול עוד יותר לידו.. עמדנו בתור (למרות המחיר המופקע) וגילינו נוף מדהים מלמעלה... רק בדיעבד הבנו שמדובר במצפה הגבוה ביותר בעולם!!! שאנחנו היינו בשבוע הראשון לפתיחה שלו...עלינו עד לקומה האחרונה (100).. ובשביל להגביר במעט את תחושת פחד הגבהים והסחרחורת טרחו המהנדסים הסינים לרצף את רצפת הקומה בפרספקס שקוף...

הנוף העירוני בשנגחאי הוא הדבר המעניין ביותר.. הפודונג הוא האי המזרחי (מופרד מהמערבי על ידי נהר רחב מאוד שמידי פעם נוסעות בו סירות עם שלט פרסומת ענקי).. יש בו את המבנה החייזרי המזוהה ביותר עם שנגחאי. ממול אל הפודונג יש רחוב של מבני בנקים עתיקים (ברובם יש כיום מסעדות יוקרה) הנקרא "בונד".. היה מאוד יפה לראות אותו בלילה..

שנגחאי מפורסמת עבור המסעדות שלה, ולא נתנו לתענוג לפסוח עלינו.. לכן הידרנו רגלינו אל מסעדה נחמדה שמארחת אורחים בקרון רכבת מתחילת המאה הקודמת... אכלנו איזה ברווז צלוי ממולא באורז (טביט..):אחרי שהמלצר הרים גבה ואמר שזה ל4-5 אנשים, אמרנו לו שאין צורך לדאוג...

טוב זהו בערך, את שאר הזמן בילינו בעיקר בהליכה, בלהתאכזב שמקומות מהלונלי פלאנט של 2008 כבר נסגרו, ובלאכול כרגיל :)

בשנגחאי ניסינו לראשונה את המסאג' הסיני, או שמא עלינו לקרוא לזה העינוי הסיני....זה היה כואב ולא הכרחי! (כדי לוודא שזה אכן עינוי סיני מסורתי עשינו את המסאג' פעמיים...)

את הדרך משנגחאי לשי'אן עשינו בטיסה, אבל עד לשדה התעופה הצלחנו לקבל חווית רכבת נוספת - הפעם ברכבת המגנטית (נסיעה חלקה לגמרי.. הכי קרוב למושלמת שאפשר..) ומהירות שיא של 430 קמ"ש... ה-7 דקות ברכבת פתאום נראות שונה לגמרי מהאלטרנטיבה של שעתיים וחצי באוטובוס..

איתי ואורטל

נפרדים מיפן...

היעד האחרון שלנו ביפן (המדהימה!) היה פוקוקה. התארחנו אצל בחורה נחמדה בשם קימי (Hospitality club) בדירת סטודיו קטנטונת וחווינו שוב את ריחו המעופש של רצפת הטאטאמי (מעין שטיח קש מקיר לקיר) אך זה לא העיב על האווירה הבייתית במקום....



ביקרנו במקדשים שונים בעיירה סמוכה ולהפתעתינו הגמורה נהננו יותר מהצפוי! אחרי כל המקדשים שראינו בקיוטו לא ציפינו למשהו מרגש במיוחד אך האווירה האותנתית והלא תיירותית במקום איפשרה לנו לצפות בטקס בודהיסטי לתינוקות (מקביל לברית מילה או להטבלה נוצרית רק שאין לנו מושג מה המינוח הבודהיסטי....) ולחוש את השקט באוויר שמאפשר לבצע מדיטציה מושלמת (לנזירים כמובן...)







זוכרים את משחק הריקודים שיש לי בבית (IDDR)?? מסתבר שביפן הדבר הזה הוא להיט ואנשים שם פשוט מטורפים! מכירים את כל הסרטונים האלו של אנשים שרוקדים על שני משטחים בו זמנית ואי אפשר לעקוב אחרי הצעדים שלהם?!?! אז שם זה במציאות! וכמעט כל אחד שעולה על המכשיר הזה פשוט מקפץ עליו כמו סופרמן!!! בכלל משחקי הוידאו ביפן זה משהו מאוד מפותח. זה נראה כאילו זה הפנאי העיקרי של הנוער והמבוגרים- בכל כמה מטרים אפשר למצוא חנות ענקית של כמה קומות של משחקי וידאו. יש להם אפילו משחק הימורי סוסים. רואים מסך ענק של תחרות סוסים וממול הרבה כורסאות של אנשים שמהמרים על הסוסים ושרוכבים עליהם, בין היתר הם יכולים ללטף את הסוס ולהאכיל אותו דרך המחשב....

בערבים בילינו עם קימי והיא הראתה לנו בין היתר את דוכני הרחוב המפורסמים של פוקוקה (ביפן אין מאכלי רחוב בד"כ....) שם הגישו בעיקר נודלס (בנוסף טעמנו שם מנת חצילים שהייתה אלוהית!). היה ממש נחמד, כמובן שאלו דוכני הרחוב הכי נקיים שראינו בימי חיינו....
עם הרבה צער אנחנו עוזבים את יפן בשאיפה לחזור אליה שוב....ממליצים בחום!

נ.ב
נכון שאיתי נראה צעיר ב- 10 שנים?!?!תגידו לו להתחדש על השפתיים החדשות!

איתי ואורטל

Hiroshima

את הלילה היחיד שהעברנו בהירושימה בילינו אצל איג'י - בחור שהכרנו דרך hospitality club. איג'י וחברתו מצ'יקו הראו לנו קצת את העיר, ליוו אותנו למוזיאון פצצת האטום ואכלו איתנו ארוחת צהרים, אוקונומיאקי בנוסח הירושימה - למרות שאהבנו את נוסח אוסקה הרבה יותר. בפארק השלום, היכן שהוטלה פצצת האטום, יש את המוזיאון ומספר אנדרטאות נוספות. באחד האתרים יש את המילה "שלום" בשפות השונות ומצאנו גם את הגרסא העברית!

המוזיאון עצמו מכיל את ההיסטוריה שקדמה לפצצה ואת כל המניעים והשיקולים לפצצה. בין היתר הוא מציג דגם של העיר לפני ואחרי הפצצה - בדגם של "אחרי" אפשר לראות שרידים בודדים, אפשר לספור אותם ממש על יד אחת....אחד מהשרידים נותר על תילו עד היום לשם אתר זיכרון....במוזיאון מציגים גם חלקים לא נעימים של תמונות של אנשים אחרי ההפצצה, בגדים ואיברים(כמו חלקי ציפורניים של ילד)....

בחצי יום השני שלנו בהירושימה החלטנו להירגע מנושא פצצת האטום ולראות את אחד משלושת הנופים היפים ביותר ביפן (לא אנחנו קבענו את הדירוג הזה, אך יכולנו להבין אותו...) באי שכן שנקרא Maejima. בכניסה לאי יש מקדש שינטו (דת יפנית) שמאופיין כמובן בשער הכתום, רק שהפעם המקדש והשער נבנו בתוך הים (לפחות בלילה כשיש גאות...).

באופן ספונטני לחלוטין החלטנו לטפס על הר Misan - חמש מאות מטר של טיפוס מיוזע (אפשר להתרשם מהגופיה של אורטל בתמונה) בנוף טבעי מקסים! (הלחות באזור גורמת לצמחיה רבה על העצים וזה ממש יפה!). כמובן שהנוף על הפסגה היה מרשים ביותר, אפשר היה לראות מלא איים פזורים מסביב ואת הצורה המיוחדת של הירושימה,(רצועות של אדמה משולבות בים - נכון שזה נשמע מאוד לא ברור אבל אם תפתחו מפה של הירושימה אז תבינו על מה אנחנו מדברים) - היה שווה!

למחרת, רגע לפני שהסתיים הביקור הקצרצר שלנו בהירושימה ביקרנו במפעל המכוניות המרשים של מזדה. חוץ מזה שקיבלנו מתנה מחזיק מפתחות של מכונית שאפשר להדליק לה את האורות (מגניב!) היה ממש מעניין לראות דגמים ישנים של מכוניות מזדה כמו דגמים ממש חדשים. הדובדבן שבקצפת היה המפעל שם ראינו איך מייצרים את המכוניות! מדהים! עבודה יפנית במיטבה!

אורטל: פתאום כל מה שלמדתי על שיטת ייצור המכוניות היפנית במפעל טויוטה באחת העבודות שלי בתואר הוצג לי ב- Live. מטורף! חבל שלא עושים סיורים מודרכים ביפן כחלק מהתואר (חגה - אתה מוזמן להעלות את זה כנקודה לשיפור בפקולטה, אולי אף יתמזל מזלך...)

שימו לב ללבוש של איג'י ליום עבודה - חליפה! אצלנו לאירועים לא מתלבשים ככה.. זהו אינו מקרה נדיר ביפן, למעשה לכולם יש חליפה מחוייטת או מדים מיוחדים לתפקיד אותו הם מבצעים, הכל מאוד פורמלי וכולם נראים מעולה כל הזמן, ממש לקוחים מפרסומת...

לתמונות נוספות בפיקסה: http://picasaweb.google.com/shekel2000/Hiroshima

-אורטל ואיתי