מה גרם לאיתי להרטיב בלילה

עוזבים את נאזקה ועולים על אוטובוס לילה עד לבירה - לימה.. מגיעים ממש מוקדם, אז מעבירים את הזמן מחוץ לתחנת האוטובוס בנישנושי סנדוויצ'וני אבוקדו ומשקה תפוחים וקינואה (אחלה ארוחת בוקר, לא?)

כשהשעה נהייתה נורמלית עלינו על מונית לעבר הבית של המארחת שלנו - לורה.לורה גרה בדירה קטנה עם אמא שלה, והתינוקת הקטנה שלה - לואנה (שאומרת גראסייאס בצורה ממש חמודה), ואנחנו קיבלנו את החדר של לואנה עם מיטה קטנה, אבל מספקת.



את שאר היום העברנו בהליכה בשכונת מירפלורס עד הים, שם הסתובבנו בקניון יוקרתי במיוחד בשם לארקומאר וצפינו בשקיעה מדהימה משם...קצת לפני שעלינו על הקומבי (מעיין מונית שירות) חזרה לבית של לורה, הספקנו לבקר ב"רחוב הפיצות" במירפלורס - הרבה חנויות פיצה ומארחים דוחפנים מעצבנים ברחוב צפוף אחד.. ויתרנו על הפיצה והלכנו לאכול אוכל רחוב... בפארק קנדי - ארוז קון לצ'ה (אורז עם חלב)...


יום נוסף בלימה העברנו בסידורים (משיכת כספים בעיקר), ושופינג בחנויות מזכרות ממש יפות (שוב במירפלורס) והרבה יותר זולות ממה שהתרגלנו אליו... לקראת ערב אכלנו אוכל מקומי שלורה המליצה לנו עליו - אנטיקוצ'וס, שזה לבבות בקר... האמת שזה היה הרבה יותר טעים ממה שזה נשמע... רך ומתובל כמו שצריך... מעדן.לקראת ערב הבאנו פרחים לאמא של לורה, שהיה לה יומולדת, ותוך כדי אכילת עוגה עשינו צילום קבוצתי..

יום למחרת פגשנו מישהי דרך ההוסטפיטליטי-קלאב, בשם ג'והאנה... היא לא יכלה להציע אירוח אבל הסכימה להיפגש איתנו... נפגשנו בסניף של סטארבאקס במירפלורס, אבל מהר עברנו לבית קפה קצת יותר "אקונומי" ממש ליד...

אחרי שיחה קצרה היא לקחה אותנו לבקר במוזיאון ארכיאולוגיה שמתוחזק על ידי האוניברסיטה שלה (היא לומדת ארכיאולוגיה) ואחרי הביקור שם יצאנו עם רשימה ארוכה של אתרים ארכיאולוגיים בצפון פרו שאנחנו צריכים לבקר בהם :)

אחר כך ביקרנו באתר ארכיאולוגי שכנראה אף תייר לא מבקר בו - האתר נמצא בדיוק במרכז של האוניברסיטה של ג'והאנה (איפה עוד בעולם יכול לקרות דבר כזה?)... האתר עצמו ממש גדול למרות שאי אפשר לראות הרבה דברים מעבר לארכיטקטורה הכללית וללבני בוץ...

חזרה בלימה - העברנו עוד יום בשיטוט ברחובות העיר.. בפלאזה דה ארמאס ובכנסיות של לימה...


בגלל שביקרנו בשלהי הסמנה סנטה (חג הפסחא) אז העיר הייתה באווירה דתית-משהו..

באותו ערב חזרנו יחסית מוקדם (אחרי שהיינו תקועים בפקקים, ולקח לנו שעתיים וחצי להגיע לדירה של לורה), ויצאנו עם לורה בשעות החשיכה המוקדמות אל מופע מזרקות...האמת שלא ידענו ממש למה לצפות (זה לא נשמע משהו), אבל כשהגענו לשם הבנו שמדובר במשהו שונה לגמרי ממה שציפינו - מלא מזרקות ענק, הרגשת דיסניוורלד שכזו, חלקם עם אורות, ואפילו מזרקה עצומה עם מופע לייזרים שמקרינים על המים, כולל מוזיקה ותמונות מפרו (אחר כך גילינו גם שהמקום הזה מוכר בספר השיאים של גינס כקומפלקס המזרקות הגדול בעולם... הגיוני).

לקראת סוף הביקור איתי החליט להשתעשע קצת ולהצטרף למלא ילדים שמשחקים במזרקה אינטראקטיבית ענקית - זרמי מים שמשפריצים מהרצפה ומפסיקים בהתאם למוזיקה, וצריך לעבור מהר כשהזרם לא זורם... כמובן שהוא היה גרוע מאוד בזה, ויצא רטוב לגמרי, בלי מגבת או שמש לייבש את הבגדים..
אין לנו תמונות מהמקום הזה, אבל הנה סרטון קצת שמצאנו ביוטיוב, שאולי ימחיש קצת...

http://www.youtube.com/watch?v=Pnr6g03IREc&feature=related

אחר כך הלכנו עם לורה לבאראנקו - שכונה נעימה עם בארים נחמדים ונוף לים... ומשם סיימנו את הלילה וחזרנו לדירה.

ביום שלמחרת עלינו על אוטובוס בדרך ליעד הבא שלנו - העיר באראנקה, שנמצאת ליד הקומפלקס הארכיאולוגי העתיק ביותר באמריקה - קאראל.

צ'או

אורטל ואיתי