אורטל ואיתי מסביב לעולם: המומיה חוזרת....

הפעם נתחיל באזהרה - העדכון הזה מכיל דברים מצמררים במיוחד, אז אם אתם באמצע ארוחה נחמדה מול המחשב, כנראה שכדאי לחכות שתסיימו אותה..
אז ככה - הגענו לנאזקה אחרי שבעטו אותנו מאוטובוס בשעה 4 לפנות בוקר באמצע איזור מפוקפק למדי בפאתיי העיר. לא ממש התלהבנו מהרעיון של להתחיל ללכת בעיירה הזאת בחושך, במיוחד עקב האזהרות שקראנו בלונלי פלנט, אז מצאנו תחנת דלק מוארת להעביר בה את הזמן עד שיהיה אור... אחרי שהיה אור התחלנו להכיר את העיר ומצאנו הוסטל זול במיוחד במרחק בלוק מהפלאזה ומיד נשכבנו להשלים שעות שינה..

נאזקה ידועה במיוחד בעקבות קווי נאזקה - ציורים עצומים שצויירו על ידי תרבות שאכלסה את העמק לפני כ2000 שנה, והציורים השתמרו עקב מזג האוויר היבש. המסתוריות מאחורי הסיבה לציורים האלה, והמורכבות הגיאומטרית שלהם מושכת הרבה מטיילים לטוס מעל לעמק ולצפות בהם מהאוויר... האמת שאנחנו לא התלהבנו מהרעיון, טיסה קצרה של כמה דקות במחיר מופקע, ומה גם שהחברות שמתעסקות בזה דיי מפוקפקות... אז הסתפקנו בלנסוע אחר הצהריים לנקודת תצפית - מגדל שעולים אליו ורואים 3 מהציורים מגובה קצת... משם ראינו את הידיים, את העץ, ולטאה שהכביש המהיר חותך אותה במרכזה.

באוטובוס בדרך הספקנו לנסות פרי ייחודי לאיזור הזה בפרו - נקרא פאקאי, נראה כמו חרוב שהחרצנים עטופים במשהו במרקם בננה מתוק... ממש טעים ומעניין..

העיר נאזקה עצמה לא מעניינת יותר מידי, עיר פרואנית.. הדבר היחיד שהיה נחמד הוא לראות בכל מקום כמעט את הציורי נאזקה... הנה לדוגמא תחנת אוטובוס.

עכשיו מגיעים לקטע המעניין.. כשהיינו בקולקה פגשנו בחור שסיים ללמוד ארכיאולוגיה שגר בנאזקה, והוא גם מתעסק בתיירות באופן מסויים, ושכנענו אותו לקחת אותנו לקבר נאזקה מקורי.

בדרך כלל כל התיירים הולכים לקבר מתוחזק שמראים בו את השאריות מונחים בקברים ויש מסלולי הליכה מוגדרים, אבל הבחור הבטיח לקחת אותנו לקבר לא מתוייר, כלומר - הכל מונח על אדמת המדבר ללא שום השגחה.האמת ממש חששנו שהוא יבריז לנו (בחור לא כל כך רציני), אבל בסוף הוא הופיע, ואפילו הקדים... ובמונית התחלנו לנסוע לכיוון, כשבדרך עוצרים לקנות כפפות בבית מרקחת (בשביל שיהיה בטוח לגעת בדברים).
אחרי נסיעה של שעה בדרך לא סלולה (חלק מהנסיעה היה פשוט נסיעה במדבר עצמו) הגענו אל מקום לייצור יין, עברנו איזה מחסום, והלכנו עוד איזה 10 דקות דרך נהר קטן אל עבר הר שנראה תמים ממרחק... ואז בטיפוס מתנשף איתי אמר לאורטל "אורטל, יש פה עצמות..." ואז הבנו שהגענו...

הנאזקה הייתה תרבות מדהימה מבחינת הטקסטיל, האומנות, אופן הקבורה - השתמשו בשיטות לא ידועות להפוך את הגופות למומיות... וכל זה בא לידי ביטוי בקבר הזה. הדברים פשוט היו מונחים אחד אחד על האדמה, כשהרוח חושפת אותם עם הזמן... בין היתר ניזוק הקבר מהרבה שודדי קברים שבאים בעיקר לחפש מתכות יקרות וחתיכות טקסטיל וקרמיקה שלמות...

עברנו בין מומיות שממש אפשר היה לראות להם את חלקי הפנים, כולל הריסים...

ראינו חתיכות של צלעות ועמוד שדרה שממש רואים איך השתמרו האיברים הפנימיים - ממש אפשר היה לזהות את הריאות, הכבד, אבי העורקים...

ראינו שיער באורך 3 מטר של בן אדם אחד! (השתמר כי היה מכוסה בחול), ממש היה אפשר לראות על השיער את הגומיות..

ראינו יד של מומיה שהשתמרה יפה מאוד...

ראינו חתיכות טקסטיל מאוד יפות...

ראינו חתיכות קרמיקה מדהימות, שנראה כאילו צויירו אתמול - צורות גיאומטריות של פירמידות (מתקשר למבנים רוחניים שנמצאו), איש עם שיער ארוך במבט עצוב (כנראה חלק מכלי שעשו בו שימוש בטקס הקבורה שלו), לוחם נאזקה עם כלי נשק בצורת חנית.....