המעבר לבוליביה

כבר במעבר הגבול התחלנו להרגיש את הטמטום הבוליביאני - הפקיד שאמור להחתים את הדרכונים לא בראש של לפתוח את העמדה של החתמת הדרכונים כיוון שזהו יום ניקיון מיתושים (חרדת מחלת הדנגה)... ככה עלינו על הרכבת לכיוון סנטה קרוז בלי דרכון חתום..ציפינו לרכבת מרגיעה של כ-14 שעות, אבל במקום זה גילינו שהרכבת מטלטלת יותר גרוע מאוטובוס... לא ברור למה המהנדסים שבנו את המסילה לא השתמשו בפלס!אחרי שהגענו קווצ'ים לתחנת רכבת מיד חיפשנו את ההגירה והיה שם פקיד שבדק לנו את כל מה שצריך ואז אמר שאין לו חותמת, ואז כבר הבנת שבבוליביה שום דבר לא מתנהג כפי שאתה צופה, ואז הוא הדריך אותנו לתחנת ההגירה הראשית של העיר, ושם אמרו לנו שבגלל ששכחנו כרטיס רכבת אחד אנחנו צריכים לשלם סכום אסטרונומי, מיואשים חזרנו לתחנת רכבת וביקשנו שינפיקו לנו כרטיס מחדש הוכחה לזה שהיינו על הרכבת, ואז שוב חזרנו עם הכרטיס לתחנת ההגירה שם החתימו לנו את הדרכון סוף סוף...(להפתעתנו הסוף של הסאגה הזאת לא הייתה כאן - בדיקה שעשינו כמה ימים אחר כך גילינו ש..... הוא החתים לאיתי תאריך לא נכון!! במקום מרץ רשום ינואר! נחסוך קללות בשל כבוד-הבלוג, בעיות נוספות צפויות להגיע ביציאה מהמדינה...)
אחר כך התמקמנו סוף סוף בהוסטל "בסיסי" במרכז העיר.את הזמן בסנטה קרוז העברנו בעיקר במסעדות נחמדות (אכלנו גלידה לא רעה בכלל)... וזהו למעשה..יצאנו מסנטה קרוז ליום וקצת לעיירה שנקראת סאמאיפאטה.. עיירה נחמדה עם נוף הררי ירוק ויפה שידועה בעיקר בגלל "אל-פווארטה" שזו תגלית ארכיאולוגית טרום-אינקה במרחק קרוב מהעיירה.

בעיירה נרגענו מהאווירה הלא-סנטה-קרוזית, וביום שלמחרת נסענו עם מונית ל"אל-פוורטה", הסתובבנו שם איזו שעה (מקום שבו השאלות עולות על התשובות, אז אפשר לתת לדימיון להתפרע בנוגע לתפקיד של המקום הזה), וחזרנו ברגל אל סאמאיפאטה בהליכה יפה של שעתיים בערך... ומשם תפסנו מונית חזרה לסנטה קרוז.

יום למחרת תפסנו מונית לשדה התעופה לקראת הטיסה שלנו לסוקרה, ולהפתעתנו הרבה הטיסה בוטלה בגלל יתושים (כל העיר הייתה סגורה כמעט בגלל מחלת הדנגה - כולם מרססים ומנקים)... אבל... קנינו את הכרטיס לפני 48 שעות! מה לא ידעו על זה? טוב, במצב ההוא ניסינו להרגע ולשקול אופציות... אם נחזור לעיר הכל בכל מקרה סגור... הטרמינל בכל מקרה יותר נקי מההוסטל... לכן החלטנו להישאר בשדה התעופה עד לטיסה של מחר.. (האמת היא שמרוב עצבים היינו קרובים לשנות את יעד הטיסה ללה פאס ולקצר את הזמן בבוליביה...)כך בילינו יותר מיממה בשדה התעופה, מצאנו מסעדה נחמדה, ולקראת לילה יצרנו לעצמנו חדר שינה פרטי בין הכסאות... הדבר המעיק היה הטלוויזיה ששידרה נון סטופ תשדירי פרסומות לאנטל - חברת הסלולר הבוליביאנית..

וזהו, עפנו מסנטה קרוז בלי הרבה רגשות חרטה... זה לא הבוליביה שנרצה לזכור.

אורטל ואיתי