הפנטנאל - יתושים וחיות אחרות

הפנטנאל הוא איזור הביצות העונתי הגדול ביותר בעולם והוא האיזור עם המגוון חיות וצמחיה הידוע ביותר בדרום אמריקה, ואולי גם בעולם כולו... זה מקום שידענו ופינטזנו עליו עוד מהארץ, אבל התחושות התעצמו עוד ועוד ככל שהטיול התקדם, במיוחד אחרי שבפטגוניה בקושי ראינו איזו חיה או שניים.

הגענו לקורומבה, על הגבול הבוליביאני, ומיד בתחנת אוטובוס סגרנו עם בחור בשם אינדי על טיול לפנטנאל בשיחה שמההתחלה ועד הסוף הייתה בעברית.. הכל הוא למד מאינטראקציות עם תיירים ישראליים...!הוא לקח אותנו להוסטל ומיד בבוקר אסף אותנו והעלה אותנו על אוטובוס לכיוון הפנטנאל שם חיכה לנו מישהו שיאסוף אותנו אל המלון. כבר כשהעברנו את התיקים מהאוטובוס לאוטו הבנו שאנחנו הולכים לסבול ממשהו אחד במיוחד - יתושים.. תקפו אותנו באלפים..
כשהגענו אל המלון הראו לנו את החדר, אכלנו צהריים בחדר האוכל (אוכל ממש לא רע, עם זוג מלצרים חייכני במיוחד שנתן שירות הרבה מעל למצופה.. הרוויחו ביושר את הכינוי צ'יקו ודיקו שהצמדנו להם..) שהוא למעשה לא יותר מספינה שעוגנת ליד המלון.. ואז יצאנו לעשות אבובים בנהר... למזלנו המים היו בצבע חום, אז לא ראינו את הפירנאות, התנינים והאנקונדות שהסתתרו בו, אבל הדבר המרכזי שהרגשנו, שוב, הוא שאנחנו אוכל ליתושים... והתכשיר נגד יתושים שלנו הוא רוטב עסיסי בשבילהם.איך שסיימנו את האבובים אצנו בריצה אל החדר להתקלח, מה שהשאיר את המצלמה בסירה עם המדריך, מה שגרם לנו להצטער על העניין אחר כך.... לא נרחיב הרבה על הסיפור, אבל בקיצור - אחד העובדים גנב את המצלמה, לפנות בוקר שם אותה בנהר כדי שנחשוב שהיא נפלה לשם, עובד אחר מצא אותה והחזיר לנו.... הכרטיס זכרון עבד, ואחרי יבוש כבד המצלמה גם חזרה לחיים, עם דלקת ריאות קלה..

שאר הזמן בפנטנאל העברנו במעבר בין אטרקציה לאטרקציה.. ובמאבק נואש ומתמיד בצבא המזמזם...ביום השני שלנו יצאנו לספארי עם הרכב ורגלית, ראינו תוכים יפים בשם מקאו (הציפור עם המקור החזק ביותר בעולם - מאוד נדירים, רק כמה אלפים חיים בטבע).. ראינו קיימנים (הסוג של האליגטורים שקיים במליונים בפנטנאל), קופים גבוה על העצים, דביבונים, ומלא יתושים!!! באיזשהו שלב אתה חייב להשלים עם זה שהם תמיד יהיו עלייך ולנסות להינות למרות זאת....

ראינו כמה וכמה קפיבארות - המכרסם הגדול ביותר בעולם.. והחיה שוולט דיסני עדיין לא גילה - אחת מהחיות החמודות ביותר שראינו... שמנמונה עם מבט תמים ששוחה בבוץ ומשתזפת בשמש...

מיד אחר כך יצאנו לטיול סוסים נחמד ורגוע... לרגע נלחצנו כשהבנו שאף אחד לא מדריך את הסוסים אלא רק אנחנו... אבל למדנו איך לסמן לסוס מה לעשות ובאופן מפתיע ומרגיע הוא היה צייתן כמו חייל למופת..

חידה קצרה - מה השוני בין שתי התמונות הללו

התשובה: המשקפי שמש! ככה בדיוק הצלחנו לשער איפה הם נפלו לאורטל ולחזור לשם, ולדוג אותם מהבוץ... בדיעבד מסתבר שזה היה ברגע שהסוס שלה השתולל קצת והקפיץ אותה לכמה מטרים...

בדרך חזרה משם התמזל מזלנו בענק והצלחנו להתקרב מאוד ברגל אל אחת מהחיות הכי מוזרות ומיוחדות שהטבע יצר - דב נמלים ענק! שהסתובב לו ונישנש נמלים בשדה עם תינוק על הגב שלו... התקרבנו עד לכ8 מטר בערך עד שהוא הסתובב והלך לדרכו..

הטירוף המשיך בסיור הלילה שעשינו אחרי הארוחת ערב כשהארנו על האגמים והנחלים באיזור ואז כמו בצילום רנטגן זרחו עשרות של זוגות עיניים של הקיימנים... התחלנו להבין שזה לא היה כל כך חכם לעשות אבובים בנחל..... ואז המדריך שלנו שאל אם אנחנו רוצים לרדת לראות קן של קיימנים.. הסכמנו וירדנו איתו... הוא התחיל לעשות רעש מוזר והרחיק את האמא מהקן... ואז בתנועה מהירה הוציא תינוק מהקן... כשהאמא עוד שם ליד! התינוק השמיע רעשים בשביל לקרוא לעזרה, ואנחנו באמת ששיקשקנו מפחד ברגעים האלה שהאמא תבוא עלינו.. הוא הראה לנו מקרוב את העיניים שלו והעדשות המתחלפות (אחת למים אחת ליבשה) ואיתי החזיק אותו לכמה רגעים (מרוב הלחץ כמעט חנק אותו...) ואז החזרנו אותו למים ונסנו על נפשנו...

היום שלמחרת היה היום האחרון שלנו, וציפינו לירידת מתח עם טיול סירה רגוע בנהר... ואפילו לא לקחנו מצלמה... השיט התחיל ברגוע ובטרנקילו עד שפתאום נגלו לענינו זוג יגוארים שותים על גזע עץ בגדת הנהר... המדריך שהיה על הסירה הוא אותו מדריך משוגע מהסיור לילה והוא התקרב עוד ועוד אליהם... עד שהיינו כ6 מטר מהגזע, האמא הלכה והסתתרה ביער, כשהגור-הלא-קטן שלה נשאר לעשות פוזות למצלמה (מזל שהישראלי שהיה איתנו הביא מצלמה...) לכמה שניות איבדנו את הנשימה, ושיחקנו איתם משחקי מבטים... חיה מדהימה.. ממש נדיר לראות אותה, ועוד ממרחק כל כך קרוב, ועוד שתיים, ועוד באור יום!

אחרי הטירוף הזה יצאנו שוב עם הסירה בשעות אחר הצהריים לפעילות האחרונה שלנו - דיג פירנאות... באופן מדאיג זה היה באותו נהר שעשינו בו את האבובים...
הפיתיון לפירנאות הוא, כמובן, סטייק עסיסי...
אפילו אורטל תפסה איזה שתיים!

אחר כך טיגנו לנו אותם ואכלנו אותם לארוחת ערב... :) לא הרבה בשר, אבל ממש טעים!

ניסינו לשמור את הלסת התחתונה של אחד הדגים כמזכרת (שיניים משולשיות וממש חדות), אבל אחרי כמה ימים זה התחיל להסריח ברמות.. חשבנו להתחיל לצחצח ללסת שיניים, אבל החלטנו פשוט לזרוק אותה לדרכה..

וזהו, חזרנו אל קורומבה, אל יומיים מזיעים במיוחד של מנוחה, אינטרנט, התאקלמות וציפיה לקראת המעבר לבוליביה.




ראינו יגואר!
אורטל ואיתי