הגענו לריו, לאותה תחנת אוטובוס מסריחה. כדי לא להעלות עם כל הציוד שלנו על אוטובוס מקומי הנתון לגנבים, כייסים ושודדים לקחנו מונית היישר לכתובת החדשה שלנו לשמונת הימים הבאים. אפרופו פשע, בריו יש פערי מעמדות מאוד רציניים ועוני גדול שמביא את ריו להיות אחת הערים עם רמות הפשע הגבוהות בעולם...מה שהבהיר לנו טוב מאוד שפה אנחנו לא לוקחים סיכונים ומשאירים את כל הציוד החשוב בבית, והפעם הכוונה היא באמת להכל.. כך שרוב הזמן הסתובבנו עם מעט מאוד מזומן עלינו וללא שעון יד, עגילים, דרכונים או מצלמה (וזה חבל כי ריו היא אחת מהערים הפוטוגניות ביותר בעולם!). כך שיש לנו מעט מאוד תמונות להעלות בעדכון הזה...
בשביל עוד איכשהו להתמודד עם העניין קנינו מצלמת פילים ישנה, מה שמרגיש כצעצוע ילדים, כל היכולות של המצלמה מתנקזות לכפתור אחד בלבד שאומר "צלם" אין זום, אין פוקוס, אין מסך לצפות בתמונה - כלום!... זו הסיבה שכמה מהתמונות בעדכון הזה יראו כאילו עם משנות ה-60..
הגענו לכתובת החדשה וכמו כל דבר בפורטוגזית גם השם של הרחוב הוא מעיין סונטה - לאראנז'יירייס (עם הלב ב-ז'...)
קיבלנו הלם קטן כשהבנו שאנחנו הולכים לחלוק דירה בגודל של חדר שינה קטן (כולל המקלחת) עם עוד שני 
ברזילאים הומואים חמודים - מרסלו וליאנדרו. מדהים לראות שגם את המעט מאוד שהיה להם הם היו שמחים לחלוק איתנו ועשו הכל כדי לתת לנו להרגיש בנוח... הם היו ממש אחלה ומיד עזרו לנו למצוא כרטיסים זולים יותר לקרנבל (חסכו לנו כשלוש מאות שקל!), עשו לנו סיבוב בשכונה ובמרכז העיר. בהמשך השבוע הם לקחו אותנו לחופים של ברזיל (את החוף של ההומואים רק ראינו מרחוק...) למסיבות קרנבל ואפילו לצאת עם חברים שלהם. זו הייתה דרך מעולה להכיר אנשים ברזילאים נוספים ולדבר איתם על פוליטיקה, תרבויות, מדינות, מאכלים או סתם על הקרנבל....
מגניב שבחופים של ברזיל מעבר לבירה זולה אפשר להתפנק עם אגוזי קוקוס שפותחים לך במקום עם סכין עצומה ושמים לך קש בפנים... תענוג שממש מתחבר לאווירת החוף... אחר כך אפשר גם לחזור לאותו בחור עם הסכין הענקית ולפתוח את האגוז שנשאר ולאכול את הקוקוס שבפנים... למה שזה לא יהיה תנאי קיום לכל חוף בעולם... ?? :)את היום השני שלנו בריו ניצלנו למנוחה ולכל מיני סידורים. קנינו את הכרטיסים לקרנבל מלאי תקווה שהם לא מזוייפים, קנינו כרטיסי טיסה במחיר אוטובוס ליעד הבא שלנו בברזיל (קמפו גרנדה), טיילנו בשכונה והלכנו לראות סרט קולנוע - איזשהו סרט חדש עם טום קרוז עם השואה... בעברית אולי "מבצע ולקארי".. ?? בכל אופן - היה נחמד לראות סרט בקולנוע - משהו שלא עשינו הרבה מאוד זמן...
ריו דה ז'נרו היא אחת הערים היפות ביותר שראינו בעולם אם לא היפה ביותר. הנוף העירוני שלה שזור בטבע ייחודי ביותר, בין הרים, גבעות, ג'ונגלים, מפרצים, איים, קילומטרים של חופים לבנים והים האטלנטי. כל כך נהננו לראות את העיר מלמעלה שעלינו לשתי נקודות תצפית. האחת נקראת "ישו המושיע" כיוון שיש שם פסל ענק של ישו שצופה על העיר ובהיותו על הר גבוה ניתן לראות אותו כמעט מכל נקודה בעיר - פסל שנבחר לאחרונה להיות אחד משבעת פלאי עולם החדשים... זהו הסמל המוכר ביותר של ריו דה ז'נרו ואולי אחד מהסמלי-עיר הידועים ביותר בעולם (אולי אייפל עדיין לוקח...). לתצפית המרשימה הזו לקחנו את המצלמה הקטנה של אורטל (שלא מצטיינת בצילומי נוף...).
נקודת התצפית השניה נקראת "פאו דה אסוכר" (בעברית - קנה סוכר) סתם כי זה השם של ההר המוזר המשונן והיפיפה שנמצא למרגלות העיר. שם לא לקחנו את המצלמה.... אבל יש תמונה אחת שצילמנו במצלמת-הפילם שלנו...במרכז העיר אפשר לראות כמה ביניינים עתיקים ומרשימים תזכורת לתקופה הקולינוליאלית, אבל השתדלנו לא להיות בחוץ בשעות השמש כי היה כל כך חם ולח!
אחת התרופות הטובות ביותר לחום המעיק - אסהי.. בכל פינה ובכל מסעדה... תמיד קר עם קרח, ולפעמים עם גרנולה או דברים אחרים מעל - ממש מעדן! ולא רק אסהי היה חדש לנו בברזיל - בכל מקום שמכין שייקים (ויש הרבה כאלה) יש רשימה של כ-10 פירות שאין לנו מושג מהם.. כמעט כולם הם פירות שבאים מצפון ברזיל - מאיזור האמזונס... רשימה חלקית: מרנגואה, גרביולה, גווארנה, מרקוז'ה.. כל פעם הזמנו משהו והופתענו מהתוצאה...
האמת שהברזילאים לא ממש מחכים לקרנבל עצמו ומתחילים לחגוג עוד חודש לפני הקרנבל עצמו וממשיכים לחגוג עוד חודש אחריו... אבל ככל שהתקרב התאריך של הקרנבל עצמו היה אפשר למצוא הרבה מסיבות רחוב המכונות "בלוקוס" - כל אנשי השכונה מגיעים למסיבת הרחוב שכוללת להקה ששרה ומנגנת (בברזיל לעולם לא תמצאו מסיבה עם דיג'יי, הכל עם מוזיקה חיה...), הרבה דוכנים שמוכרים שתיה זולה (בעיקר בירות וקפיריניה) ונשנושים (בשר על האש ונקניקיה בלחמניה בעיקר) והרבה מאוד ברזילאים שמחים ששרים (יודעים את כל המילים) ורוקדים בצפיפות מטורפת, חלקם מחופשים וכולם מזיעים בטירוף. לפעמים הבלוקוס מתחיל כמצעד שכולל בדיוק את אותו הדבר (אין תהלוכת תחפושת מיוחדת או משהו כזה) רק שיש משאית שנוסעת לאט וכל האנשים הולכים שרים ורוקדים אחריה....בתקופת הקרנבל רואים במיוחד עד כמה הברזילאים אוהבים לחגוג ולשמוח... ולא סתם במסיבות סגורות בלילה, אלא ברחובות... באחד מהימים שהיינו עוד בהתאוששות מהלילה של אתמול ירדנו לאכול צהריים מאוחר בשעה 12 בצהריים בערך... ברחוב עצמו עברה משאית עם כ-60 אנשים מאוד-לא-פיקחים מאחורה וללא מוזיקה - כולם פשוט שרים ורוקדים... והכל ב-12 בצהריים!
בכל זאת, קבלו כמה תמונות מצלמים מקצועיים שהתרוצצו על הרחבה:
1 תגובות:
איזה יופי, נופים מדהימים ומקסימים. הלוואי והיו לנו חלקות טבע כאלה גם על מפות ישראל. הייתי מבלה כל היום בחוץ!
הוסף רשומת תגובה