Im singing in the mud...

עזבנו את קוונקה העיר הגדולה כדי לעשות את אחת האטרקציות התיירותיות באקוודור - רכבת ל"אף השטן". משום מה יש ביקוש גדל לרכבת שנחשבת למסלול הרכבת "הכי קשה בעולם", אבל בפועל זו סתם נסיעה עם נופים יפים וזהו, וכל זה בסכום מופרז להפליא - 8 דולר לשעה ברכבת עתיקה כדי לראות הר שכביכול בצורה של אף - אנחנו לא מצאנו את האף הזה....


















מאוכזבים מהרכבת המשכנו לעיר הבאה - ריובמבה, שיושבת בין 5 הרי געש גבוהים במיוחד באקוודור. בעיר התארחנו אצל בחורה נחמדה בשם סנדרה שהכירה לנו כמה חברים חדשים שנפגשים מידי ערב בבר מקומי שאחד החברים הוא השף, בילינו הרבה ערבים בבר הזה ואכלנו אוכל ממש טוב (מנה של קרפ שוקולד עם בננות, וקוקטייל בשם "סקס על ההרים" שמבוסס על מלון ואנונה...) אפילו באחד הערבים אורטל שרה קריוקי בספרדית!
אחד מהדברים המוזרים ששתינו זה היה בשוק מקומי - משקה שהכינו מקרחוני הר הגעש צ'ימבורסו - מעיין מסורת שאמורה לעשות טוב בצורה כלשהי..

מה שכן , בריובמבה אכלנו את הפיצה הטובה ביותר שאכלנו בטיול! מסתבר שהשף עבד כמה שנים בפיצה מטר בהרצליה... :)

לקראת סוף השהייה שלנו המארחת שלנו עברה דירה, ואנחנו עם עוד כמה חברים אקוודורים ועוד מישהו שהתארח אצלה מקולומביה עזרנו לה עם העניין... היה משעשע..

ריובמבה מוקפת במספר גדול של הרי געש עצומים, חלקם עדיין פעילים, ששייכים לפארק לאומי עצום שנקרא "סנגאי", אבל בגלל שלא היינו בדיוק בעונה אז רוב הזמן העננים הסתירו מאיתנו אותם.. החלטנו לצאת לטרק של יומיים על מנת לראות את אחד מהרי הגעש המיוחדים ביותר, עם 8 פסגות מושלגות ולגונה במרכז. מסתבר שהטרק מאוד לא פופולרי, והיינו היחידים על השביל במשך שעות ארוכות. השבילים היו בוציים במיוחד אך לא התייאשנו והמשכנו עמוק בבוץ (ניסינו בהתחלה עוד להתחמק ממנו כמה שניתן). אחרי 7 שעות הליכה בוצית למדי הגענו לחווה שנמצאת מרחק של שעתיים טיפוס מהמכתש. מהחווה יש נוף יפה להר עם המכתש, אבל בגלל העננים לא ראינו הרבה.

העברנו את הלילה בחווה נטושה (קיבלנו את המפתח בכניסה לפארק) שלא היו בה סדינים או שמיכות (לא יאמן שגבו לנו על זה 20 דולר!) אז הורדנו את הוילונות והתכסנו בהם....
איזה מזל שהפעם לא התקמצנו וקנינו נוטלה לפני הטרק ולא ריבת חלב... לפחות זה.....

למחרת השכם בבוקר קמנו כדי לטפס למכתש אך מזג האוויר היה מעונן ביותר עד כי לא ראו את שביל הטיפוס ובטח שלא את המכתש. החלטנו שאין טעם לטפס על ההר וחזרנו את כל הדרך חזרה למטרה - 5 שעות הליכה עוד יותר בוציות בעקבות הגשם שירד כל הלילה....
הדרך חזרה הייתה הרבה יחותר מהירה מהדרך למעלה בעיקר בגלל שכבר לא היה לנו איכפת ממש מהלתלכלך מהבוץ ופשוט דמיינו שהולכים על חול ים רך... מידי פעם הטבענו חצי רגל בבוץ.... כשחזרנו המקלחת הייתה מוצלחת במיוחד, והיינו צריכים שעתיים בשביל להחזיר את הנעלי טרקים למצב הנורמלי שלהם...
אמנם אחד מהטרקים הכושלים ביותר בהיסטוריה, אבל עדיין חווית בוץ שלא נשכח מהר...

הנה כמה סרטים שצילמנו בבוץ



את גמר ליגת האלופות ראינו עם אחת "מהחברה" בשם נטליה בבאר הספורט היחיד בעיר, שותים בירה חמה עם קרח (לא יאומן).. מנצ'סטר הפסידה - אחלה סיבה לחגיגה.



בתפנית מהירה החלטנו לחתוך מכאן ולהמשיך היישר לגלאפאגוס!

אורטל ואיתי