אחרי יותר מ- 9 חודשים של חלומות, הגענו לאיי הגאלאפאגוס. תמיד כשחושבים על איים בפסיפיק, מופיעה התמונה של איים חלומיים עם חופים לבנים, עצי קוקוס, מים צלולים וכו'... ברגע שנחתנו בגלאפאגוס הבנו שהאיים האלו לא תואמים את התמונה, או כמו שאחת הישראליות אמרה לנו "הייתי בטוחה שזו נחיתת חירום". איים צחיחים עם צמחיה מגעילה, כמעט ואין חופים, בטח שלא עצי קוקוס והראות במים לא מזכירה אפילו את איי פסחא, הפיליפינים או הוואי....אז מה לעזאזל כולם מתלהבים מהאיים האלו?!מאוד פשוט - בעלי החיים. באיים האלו אפשר לצפות בבעלי חיים ממרחק מאוד קצר, הם לא מפחדים מבני אדם, אפשר לראות בעלי חיים ימיים ייחודיים וגדולים בסנורקל בלבד, ובאיים האלו קיימים זנים של בעלי חיים שלא קיימים בשום מקום אחר בעולם (כמו צבי הגלאפאגוס הענקיים שעל שמם נקראים האיים).
מיד לאחר הנחיתה לקחנו סירת מנוע מהירה לאי הגדול ביותר בגלאפאגוס והכי פחות מיושב - איזבלה. שמחים ומאושרים שזה החלק האחרון בשרשרת התחבורה הארוכה שעשינו מריובמבה (מונית-אוטובוס-מונית-מטוס-אוטובוס-סירה-אוטובוס-סירה), מנשנשים קצת ביסקוויטים התחלנו את שיט הזוועה, קפיצות מטורפות ולב שיורד ועולה כמו ברכבת הרים ומערכת עיקול שמתרסקת בכל נחיתה של גל גבוה גרם לנו להחזיק ממש חזק (במיוחד איתי שכמעט עשה לאורטל נמק בירך). אחרי חצי שעה, המנוע התקלקל והיינו תקועים בלב ים עם גלים גבוהים, מה שגרם למחלת הים להתחזק (כאבי ראש, סחרחורות, בחילות), ולאורטל אפילו להקיא את מעט הביסקוויטים שהיו בקיבה (מזל שלא אכלנו צהרים). אחרי חצי שעה נוספת בים, הצלחנו לחזור לנמל ולהחליף לסירה אחרת ולהתחיל את כל השיט מהתחלה, שעתיים נוספות של שיט אימים. אבל בסוף הגענו ליעדנו... אי עם התיישבות קטנה, רחובות עפר, 5 הרי געש פעילים, חוף יפה (הכי יפה בכל האיים) והרבה שלווה.
את היום שלמחרת בחרנו לבלות במנוחה, להנות מהשלווה של האי, טיול לחוף וקריאת ספר בעיקר.
את היום השלישי על האי העברנו בעיקר בים. באתר הסנורקל הראשון שלנו ראינו בעיקר צבי ים ואיגואנות ימיות שוחות אל עבר הסלעים. האיגואנות הימיות אלו אחד הדברים המגניבים על האיים, במיוחד כשרואים אותם במים, כשהם שוחות עם הראש בחוץ, הם נראות מעין מפלצות קטנות, כשמכניסים את הראש למים ורואים את הגוף הם נראות חצי דינוזאור חצי תנין...מראה מבהיל במבט ראשון, אבל מהר מאוד נרגעים כשמבינים שהם צמחוניות וחיות על אצות בעיקר.
את היום האחרון שלנו על האי בילינו בטיול בין החופים השונים ולגונות ובריכות שנוצרו בין הים והסלעים....
במהלך השהות שלנו על איזבלה פגשנו זוג צרפתים ממש נחמד שמטייל שנה בדרום אמריקה, מסתבר שבצרפת יש חוק שאומר שאתה יכול לקחת שנה חופש ויש לך את הזכות לחזור לאותו מקום עבודה (יחי הסוציאליזם!). בערב האחרון שלנו על האי בישלנו יחד ארוחת ערב במטבח שלנו בחדר, החוסר בתבלינים ניכר בארוחה....אבל היה ממש נחמד לבלות איתם ערב בשיחות מעניינות על טיולים בעולם (אפריקה! איראן!), ועל החיים בצרפת ובישראל...היה כיף,
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה