אורטל ואיתי מסביב לעולם: שיאן - אירוח סיני, אוכל רחוב, מי צריך לוחמי טרקוטה?!?!

אחרי שהגענו בטיסה לשי'אן וגילינו שהמארחת שלנו מתעכבת ביומיים (עניינים באוניברסיטה שהיא הייתה צריכה להשלים) אז החלטנו לשייף את כישורי הספונטניות שלנו ולטפס על הר. הר חואה מרוחק כשעה (אולי שעתיים..) משי'אן, וזוכה למטפסים רבים עקב העובדה שהוא אחד מההרים הקדושים לדת הדאואיסטית בסין. אחרי נסיעה לא קצרה באוטובוס הגענו לכפר חואה-שאן שזה כפר שמלא בחנויות ממכר ציוד למטפסים וחלק מהם מציעים גם לינה.. הצלחנו למצוא דיר חזירים במחיר מציאה של 50 יואן (25 שקל). מאושרים מהעסקה המשתלמת הבנו שמקומנו לא בחדר הזה והחלטנו להקדים את הטיפוס ללילה.. (במקום לישון ולטפס.. פשוט נטפס ונתפוס תנומה על הפסגה..) העניין של הטיפוס בלילה נפוץ אצל הסינים שאוהבים לטפס בלילה הקריר ולראות את הזריחה מהפסגה. הטיפוס התחיל ב-12 בלילה והיה מפרך הרבה יותר ממה שחשבנו... יש חלקים שהם ממש כמעט אנכיים, וחייבים להאחז בשלשלאות מתכת בצידי הדרך תוך כדי העליה... מזל שהיה חושך, ככה ראינו רק גרם מדרגות אחד בכל פעם... אחרי 5 שעות של טיפוס מפרך החלטנו להוריד עוגן ולפתוח שקי שינה.. וככה תפסנו לנו תנומה על אחת מהפסגות של ההר העצום הזה... אז התחלנו לתרגל כישרון מושרש נוסף שלנו - כישרון הסנוז... כלומר, פיספסנו את הזריחה כי החלטנו להסנז מספר פעמים...
אבל כשהתעוררנו הבנו בעצם איפה ישנו ועד כמה ההר הזה תלול...
אחרי מחשבה של כמה שניות החלטנו פה אחד שאת הדרך למטה נעשה ברכבל.. :) אחרי שחזרנו לחירבה שהיינו אמורים לישון בה אספנו מהר את כל הדברים (כולל כביסה שהספיקה להתייבש חלקית) ועלינו על האוטובוס לשי'אן על מנת להשלים שעות שינה..

היה לנו עדיין יום נוסף עד שהמארחת תגיע מענייניה, לכן בחרנו להתארח בהוסטל נחמד ליד מגדל הפעמון במרכז העיר, והתפנקות קטנה הובילה אותנו לבחור בחדר זוגי, שנראה לנו כמו 5 כוכבים דלוקס לעומת החדר שבאנו ממנו :)
בהוסטל היה סימן קטן מישראל:

את היום הזה השקענו בהתאוששות מהטיפוס, ייבוש חוזר של חלק מהכביסה :), משחקי סנוקר בלובי של המלון, ומקסימום לצאת לנשנש איזה משהו... וביום שלמחרת היינו ביעד התיירותי המרכזי של שי'אן (ואולי של סין כולה) - חיילי הטרקוטרה..אין הרבה מה להגיד על העניין הזה... תגלית ארכיאולוגית מדהימה... נעזרנו בשירותיה של מדריכה סינית נחמדה, שידעה אנגלית בערך כמו שאנחנו ידענו סינית: ;-)

אחר כך חזרנו לעיר ולקחנו מונית אל הבית של המארחת שלנו - אנני, שהסתבר לנו שגרה עם ההורים שלה במיקום אידיאלי ממש מחוץ לחומות של העיר.. (החומות מכסות שטח יחסית קטן במרכז העיר) האירוח היה משפחתי ולבבי, עם שיחות ארוכות בשעות הערב, אוכל ביתי והרבה עזרה עם כל אתגר שהצבנו בפניהם... היה ממש מעניין להיות בבית של משפחה סינית, וממש להרגיש את אופן החיים שלהם.

אתר ארכיאולוגי נוסף (שלא נרחיב עליו יותר מידי, כי הוא לא היה כל כך מעניין) היה קבר של שליט מלפני 2000 שנה שנתגלה והוא מוצג באופן שניתן ממש להיכנס אל החפירות.. מעבר לכך היה דיי מונוטוני העניין..

האמת שמעבר לענייני הארכיאולוגיה נהנינו הרבה יותר משיטוט ברחובות וטעימה של המטעמים המקומיים... שי'אן מלאה בסגנונות בישול מגוונים ומעניינים (כנראה שאריות מהתקופה שהיא הייתה הבירה של סין ושלטה על דרך המשי).
לדוגמא, מנה של מעיין מרק שחתכו לתוכו חתיכות בצק קטנות קטנות:

היה לנו כל כך כיף בימים האלה בשי'אן שהחלטנו להאריך את השהות ביום אחד אותו ניצלנו בעיקר להסתובב קצת ברובע המוסלמי ולהקיף את חומות העיר בנסיעה על אופניים דו-מושביים.. היה משעשע...

נפרדנו מהמשפחה שאירחה אותנו עם חבילת מון-קייקס (עוגות-ירח) שנהוג לתת לקראת חג המשפחה ב-14 לחודש.. בתאריך הזה נהוג לאכול את העוגיות הללו, להסתכל על הירח, ולחשוב על המכרים שלך...