אורטל ואיתי מסביב לעולם: אמיי שאן

נסיעה של 16 שעות ברכבת משי'אן הובילה אותנו לצ'נגדו לאירוח לא מוצלח במיוחד אצל בחור בשם בו.. (המצאנו תירוץ ועברנו להוסטל - הסימס, מה שהתברר כהוסטל הכי טוב בעולם! ואיך לא - מנהלים אותו יפנית וקוריאני....)
צ'נגדו היא הבירה של מחוז סצ'ואן ובין היתר גם בירת הפנדות... שהם ללא ספק היצור הכי פוטוגני שנוצר עלי אדמות.. הביקור שלנו במרכז הפנדות לווה במאות מגות של תמונות של פנדות (גורל דומה נצפה לשאר התיירים, כמובן).

את שאר הזמן בצ'נגדו בילינו בעיקר בלארגן קבוצה לטיבט... (הממשלה הסינית מפקחת על כניסת תייריים לטיבט ולכן חייבים להיכנס לאיזור כחלק מטיול מאורגן בלבד) למזלנו מצאנו הוסטל (אותו הוסטל שעברנו אליו) ששם התארגנה קבוצה נחמדה... כמובן שהיו עוד הרבה מאוד דיבורים על איזה מסלול, איך להגיע, איפה לישון וכו... אנחנו עוד נכתוב על כך כשנכתוב על טיבט...עד שיוסדר לנו האישור כניסה לטיבט החלטנו לצאת לטיול בלשאן והר אמיי...

בלשאן ראינו את הבודהה הגדול ביותר בעולם; ולאחר מכן ישנו בתחתית של הר אמיי, בכוונה להתחיל יום למחרת את הטרק.. מעבר לכך שחלקנו חדר עם זוג של סינית ולבנוני (לא סתם לבנוני, אלא פלסטינאי שגר בלבנון... ויי זמיר),

הספקנו להכיר זוג קנדים חמודים בשם קלואי ומייק, שהחלטנו לעשות את הטיפוס ביחד איתם...יום למחרת בבוקר עם תיק קטן ככל האפשר (מאוחר יותר גילינו שתמיד אפשר עוד יותר קטן), ומקל הליכה, התחלנו לטפס במעלה ההר. ההר מדהים, מלא טבע, מים, מקדשים בודהיסטים, ו... מדרגות! הרבה הרבה מדרגות! (טיפוס מ-500 מטר עד לפסגה של 3000 מטר ביומיים... וירידה ביום אחד, סה"כ משהו בסביבות ה-25 אלף מדרגות...)

ביום הראשון נכנסנו לאיזור טבע מדהים שמלא בקופים קטנים שמנסים למצוא כל הזדמנות להשיג אוכל:(כמעט שהשתין עלינו קוף אחד)לקראת הסוף הצלחנו למצוא מקום נדיר שבו אכלנו פנקייק! (מדהים כמה שהפנקייק טעים אחרי שמטפסים כל כך הרבה)ולבסוף הגענו למקדש שהיינו אמורים לישון בו, מה שלא התברר בתור מקדש, אלא יותר כמו הוסטל ממש ממש גרוע... :)את מרבית היום השני של הטיפוס בילינו בעננים, בנוף הררי מדהים.. מידי פעם ראינו עובדים שעושים את הטיפוס המפרך שלנו רק עם בלוקים של עשרות קילוגרמים על הגב... קצת הכניס אותנו לפרופורציות...

את היום סיימנו במקדש בגובה 2500 (קלואי ומייק החליטו לקחת את האוטובוס חזרה ולחזור באותו היום).. הפעם שמחנו שהיה מדובר במקדש אמיתי... ולא רק זה... מקדש עם סדינים חשמליים! (הו האושר!)יום אחרון לטיפוס, מתעוררים ב-5 בבוקר ומתחילים לטפס, ומגיעים לפסגה עוד לפני הזריחה... נכנסים להסתתר מהקור בתוך מקדש שבדיוק הנזירים התחילו להתעורר בו... ואחרי כמה דקות יצאנו וראינו את הפסל זהב ענקי שבפסגה;(טוב, נו... כמעט ראינו..) אז התחלנו את הירידה... מה שהתברר באופן מפתיע, כהרבה יותר קשה מאשר עליה...

אז אחרי 3 ימים לא קלים.. חזרנו לצ'נגדו... כשכל מדרגה ומדרגה הרגשנו טוב טוב ברגליים..נשאר לנו עוד יום אחד לסידורים לפני טיבט.. לא לפני שטעמנו את המנה המקומית של סצ'ואן - ההוט פוט... העקרון דיי נחמד.. מרתיחים סיר עם מרק עם הרבה תבלינים ומכניסים אליו חתיכות בקר וירקות ואז אוכלים אחרי שהם מוכנים... רק שהסינים בחרו לשים בדבר הזה כמות אינסופית של פלפל חריף! לא משהו שבן אנוש יכול להתמודד איתו... (סצ'ואן או לא..?). למזלנו הרב הצלחנו למצוא מלצרית דוברת אנגלית, שארגנה לנו עוד סיר פנימי ללא חריף...