הגענו ללה פאז אחרי לילה קשה באוטובוס קופצני וקפוא מאויוני. לקחנו מונית אל הבית של המארחת שלנו - ג'קלין. ג'קלין גרה בשכונה אובראחס שהיא באיזור יותר עשיר בלה פאס של וילות ואכן כשהמונית הורידה אותנו בבית שלה נדהמנו קצת מהגודל שלו.בבית קיבלה את פנינו העוזרת אילדה ועוד כמה כלבים נחמדים... יצאנו לאכול עוף עד שג'קלין תחזור ונפגוש אותה, ואכן כשחזרנו מארוחת הצהריים פגשנו אותה והחלפנו חיוכים...
יצאנו ביחד איתה אל המרכז (בתחבורה המקומית - טנדר שדוחסים אליו מקסימום אנשים שאפשר בכל רגע נתון), היא הראתה לנו איפה היא עובדת וסיירנו קצת ברחובות התיירותיים של לה פאס. באותו יום וכמעט בכל יום אחר בלה פאס סיירנו שעות בין אינספור חנויות ארטיזניה וקיטץ'... מדדנו מעיל עור נחמד, אבל החלטנו שזה לא המראה של איתי.. ונדהמנו לגלות חנויות רבות עם שלטים בעברית... משהו בסגנון "לכל הישראלים שלום, שעווה וגבות במחירים מיוחדים לישראלים....." משעשע במיוחד..
האמת שמרוב עצלות לא תכננו לעשות כלום בבוקר של יום שבת, אבל ג'קלין הציעה להקפיץ אותנו לואיה-דה-לה-לונה, כלומר - עמק הירח... וכשהגענו לשם הבנו את משמעות השם - צוקים מתנשאים כמו מחטים מהרצפה בעמק מאוד רחב... אחרי שעשינו סיור הליכה של איזה שעה, החלטנו לעשות טיול טרקטורונים בעמק... ואכן יצאנו לסיור של כמה שעות כשאורטל עם המדריך על טרקטורון ואיתי על טרקטורון נפרד... אחרי טיפוס לא פשוט הגענו לנקודת תצפית מדהימה על רצועת אדמה שכאילו עפה לה באוויר... ניסינו להדחיק את הפחד גבהים ולקחת את התמונה הזו...בדרך למטה היו מהמורות רבות אז נסענו לאט רוב הדרך, וסיימנו את הסיור מאובקים ורעבים במיוחד... נכנסנו ללעוס מנת בשר מקומית במסעדה קרובה... משהו כמו שווארמה מטוגנת בשמן עמוק...
חזרה במרכז העיר הספקנו בדיוק אל הדואר בשביל לשלוח חבילה במחיר מופרך לגמרי (הרבה דברים החלטנו לזרוק בסניף עצמו בגלל המחיר של לשלוח אותם...), ובדרך חזרה לבית של ג'קלין קנינו לה פרחים צהובים - הצבע האהוב עליה (תוצאות של מבצע מודיעיני סבוך... שאלנו את העוזרת...)ביום האחרון שלנו בלה פאס הצטרפנו ל"הליכת יום ראשון" של ג'קלין אל מקום שנקרא "מוולה דל דיאבלו", כלומר - השן של השטן... טיפסנו במעלה גבעה במשך שעתיים-שלוש ביחד עם חברה של ג'קלין, הבן שלה, והכלבים דידי ואמריליה והגענו ממש אל השן עצמה - מבנה סלעים שניתץ מהאדמה וממש מזכיר דברים שהלכנו בשבילהם 3 ימים בפטגוניה :), משם היה לנו נוף נפלא על העיר... ממש היה הרגשה מדהימה, ולא כמו מקום שהוא במרחק חצי שעה נסיעה מהעיר...
1 תגובות:
הבחירה קשה. אורטל עושה קולות די משכנעים של בלנדר, אבל לאיתי יש את אפקט התלתלים שממש צועקים "בלנדר!" (או "יזהר כהן!")
הוסף רשומת תגובה