פוקון - העיר עם השם של נפיחה

הגענו לפוקון מברילוצ'ה אחרי שהייתה לנו פאדיחת אוטובוסים - היינו אמורים להחליף אוטובוס בעיר אוסורנו בצ'ילה, אבל בגלל שהתעכבנו בגבול הצ'יליאני כל כך הרבה זמן האוטובוס שהיה לנו כרטיס עבורו נסע (למרות שהיו עוד 16 ישראלים כמונו שצריכים לעלות עליו).. אז היינו חייבים לחכות לאוטובוס הבא איזה 3 שעות... אבל לבסוף הגענו אל פוקון דיי מאוחר בלילה, והתמקמנו בהוסטל הכי קרוב שאפשר אל תחנת האוטובוסים...

פוקון היא עיירה היושבת על שפת אגם ומכל רחוב בה אפשר לראות את הר הגעש ויאריקה הענקי והמושלג (הר געש פעיל) צופה עליה מלמעלה. מראה מלבב. העיר הזו הייתה נקודת המפנה בכל היחס שלנו לערים צ'יליאניות - פתאום יש מסעדות עם כסאות ברחובות, ולא רק זה - יש אנשים ברחובות... ממש אווירה שמחה וחיובית לעומת פטגוניה שם האווירה הייתה ממש אחרת..מעבר להמון ישראלים יש גם הרבה תיירים אחרים שמגיעים לעיר ויש בכל פינה סוכנות נסיעות שמציעה הרבה אטרקציות... אותנו כמובן עניינה האטרקציה העיקרית - טיפוס על הר הגעש ויאריקה. בגלל שהגענו מאוחר אז לא עשינו את זה מיד ביום שלמחרת (אמורים לצאת לטיפוס ב-4 בבוקר) אלא חיכינו יום נוסף בו מצאנו סוכנות ונחנו בעיקר... לפי התחזיות של מזג האוויר היה צפוי לילה גשום לפני הטיפוס שלנו להר, מה שאומר שעל ההר זה יתבטא בשלג וקרח. לכן אמרו לנו שנצא ב- 6 בבוקר בתנאי שהגשם יפסיק ויהיה לנו חלון זמן של מזג האוויר טוב שנוכל לנצל אותו. מה שכמובן כבר העלה לנו חשדות....ואכן קמנו השכם בבוקר, לבשנו את הביגוד המיוחד ויצאנו לנקודת הטיפוס. אחרי חצי שעה של נסיעה בחושך הגענו לנקודת הטיפוס, כאשר כל הציוד עלינו המדריך אמר שירד גשם ושיש סיכוי שלא נגיע לפסגה, כיוון שלא ברור מה מצב הקרח והשלג שם למעלה ושמי שרוצה יכול לוותר עכשיו ולנסות ביום אחר - אנחנו העדפנו את האופציה הזו.. הרי יש לנו עוד כמה ימים בפוקון, למה לא לחכות ליום שיהיה יפה לגמרי...?
חזרנו להוסטל במונית, ואחרי הצצה במזג האוויר ראינו שבעוד 3 ימים נראה יפה, וטווח של 3 ימים זה בדיוק טווח הזמן שאנחנו צריכים בשביל לעשות את הטרק ויאריקה טרוורס - טרק שעובר באותה שמורת טבע של הר הגעש הפעיל, אבל הוא מסלול בין הרי געש לא פעילים אחרים, ובין לגונות קטנות שנוצרו ביניהם.. לכן התחלנו ספרינט קצר שנמשך שעה וחצי בערך לעשות קניות, להכין ציוד, ולברר איך מגיעים בדיוק ומה המסלול באינטרנט.. עם קצת עזרה מבעל ההוסטל בשעה 12 בצהריים כבר היינו בנקודת ההתחלה של המסלול, ובלי לבזבז זמן התחלנו ללכת את ההליכה של ה-8 שעות הצפויה שלנו.

היום הראשון של הטרק כלל עליה ביער עם עצים מוזרים ויפים, ובגובה ראש ההר - מדבר געשי עם שיחים מעטים ששרדו. אחר כך - חצינו זרמי מים קטנים והלכנו על שלג וסיימנו את היום הארוך הזה כשעוד הספקנו להקים אוהל על שפה של לגונה כחולה (שבאמת השם שלה הוא הלגונה הכחולה בספרדית) ממש קצת לפני השקיעה (גם בפוקון הימים ארוכים במיוחד במהלך הקיץ).

היום שלמחרת היה בעיקר נוף געשי של שדות בזלת ענקיים שהיו תזכורת לפעילות הגעשית של האיזור, ובשלב מסויים חצינו נקיק מים ירוק להפליא באמצע המדבר הגעשי..

אכלנו צהריים - פסטה (שוב..) ליד לגונה נוספת (הפעם לגונה בלאנקה - כלומר הלגונה הלבנה), וטיפסנו עוד קצת לעוד כמה לועות של הרים געשיים כבויים, ובשלב מסויים אפילו חצינו את הגבול לארגנטינה לכמה קילומטרים...ממש לפני שהתחלנו בירידה משם התחיל מזג האוויר להשתנות והגיעו עננים רעים שהזכירו לנו איך מזג האוויר משפיע האם טרק הוא גן עדן או משחק הישרדות (זה בלי הביקיני..) אז מיהרנו להגיע כבר ללגונה הבאה ששם סוף היום, בדרך נרטבנו לגמרי, וקיבלנו שוב תזכורת על כך שכיסויי הגשם שלנו לא באמת עובדים...

הקמנו מהר אוהל, אכלנו מהר א. ערב ונכנסנו מהר לשקי השינה-העדיין-יבשים שלנו..בבוקר קמנו לגלות שכל האוהל נרטב גם מבפנים... וזה לקח כמה שעות לתיקון...

אבל אז - התבהר המזג אוויר והצלחנו להינות גם מהלגונה שישנו לידה, מהשאריות של הגשם על הצמחים, וגם בכלל משאר היום הקצר עד לסוף המסלול..

רגע לפני סיום המסלול ראינו חבורה של פרות ענקיות. אורטל, כמי שהייתה בהודו (שם מבינים שהחיה הצמחונית הזו לא באמת מזיקה למרות כל הגודל שלה) המשיכה ללכת ולהזיז את הפרות מהדרך בזמן שאיתי עמד מאחור ותהה האם הוא הולך לאבד את חייו כשפרה תעשה עליו ¨מו¨ קולני ומאיים...אך בסופו של דבר הוא התגבר על החשש וחצה את שביל הפינוי שנוצר.משם חזרנו הישר לפוקון..

יום למחרת - סוף סוף מטפסים על הויאריקה, ומזג האוויר לא יכול להיות טוב יותר - בהיר, ראות מדהימה, ללא ענן בשמים...
בשלב מסויים שמנו את הציוד להליכה על השלג - דוקרנים... ונעזרנו בגרזן שלג לעלות בזיג זג על השלג..מה שהתברר כהרבה יותר כיף ממה שחשבנו!

ואז, בערך כשהגענו לאמצע הטיפוס, הגיע ענן נחמד בצבעי כתום

אותו ענן בדיוק תוך 10 דקות הפך לענן ענקי שכיסה את כל השמים והתחיל להוריד גשם... כמובן שלא המשכנו לטפס ולאכזבתנו נאלצנו לרדת..

בפוקון יש הרבה ישראלים. כמעט כל האנשים בטרק שעשינו היו ישראלים, ובכלל כשמשוטטים בעיר רואים בכל מקום את אותם אנשים עם אותם רצונות ("טיינס סקייפ?") אותו שיער ארוך לבנים ואותם בנות קולניות... אהבנו במיוחד שלישיית קפקזים שהיו איתנו בהוסטל,סטלנים אמיתיים, או אולי בעצם שיפור של המושג, ונדהמנו מאיך הם הסתדרו עם אנגלית ברמה של האחיינים של איתי (כיתה א').. כל דבר שהם ניסו להגיד הבינו אותם איכשהו... והיו מקרים ששמענו שיחה של אירופאית ששאלה אותם "וואט איז יור פרופשן אין איזראל" אז הם אמרו "שו פרופשן?!?" והתפקעו מצחוק ביניהם (מסתבר שזה שורה מסרט עם זאב רווח) כשהאירופאית הייתה בשוק בינתיים. במקרה נוסף ששאלו אותם איך אומרים WHY בעברית הם אמרו "מתי?"... משעמם שיש תשובה נכונה אחת לכל שאלה, לא?

אין לנו הרבה רגעים עם ישראלים, אבל הם בהחלט היו מצחיקים....

את היום האחרון שנשאר לנו בילינו במעיינות טבעיים חמים באוויר הפתוח, בחומוס עם פלאפל מעולה, ובעיקר בהתכוננות לנסיעה הארוכה שיש לנו בלילה כל הדרך למדבר האטאקמה בצפון צ'ילה..

איתי ואורטל