ההשתעממות (הקצת מדאיגה) מפטגוניה הובילה אותנו להוספה של יעד חדש, קצת רחוק מהמסלול המקורי - מדבר האטאקאמה בצפון צ'ילה.. מרחק של עוד יממת נסיעה מסנטיאגו, אבל משהו שמשך אותנו מאוד מהרגע ששמענו עליו..כך יצאנו מפוקון במרתון של יממת וחצי של אוטובוסים (עם קונקשן בסנטיאגו) והגענו חמוצים במיוחד לנווה המדבר סן פדרו דה אטאקמה - המקום היבש ביותר על כדור הארץ.
כבר כשהגענו הבנו שזה לא הולך להיראות כמו שום צ'ילה שכבר היכרנו - כל העיירה הם בתי חימר של קומה אחת בסגנון ישן.. הרבה חיים ברחוב הראשי (כולל המון סוכנויות נסיעות) וחשוב לא פחות - אין עברית, סוף סוף מקום בצ'ילה שישראלי נחשב חוצן...
התפאורה בסן פדרו היא איזור הררי של האנדים שהוא האיזור עם ריכוז הרי הגעש הגדול בעולם. ובין היתר יש כאן את הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר בעולם.. כל זה בתוספת של פירורי שלג מעל..
לאחר בירור זריז סגרנו עם סוכנות על הדבר הראשון שידענו שאנחנו רוצים לעשות - ביקור בשדה הגייזרים הגבוה ביותר בעולם.. ואוטוטו מצאנו את עצמנו מחכים לאוטו ב4 לפנות בוקר מחוץ להוסטל... מתפללים שלא יהיו בעיות ושהוא יגיע באמת...
לאחר נסיעה של שעה וחצי בחושך וטיפוס לגובה של 4500 מטר מעל פני הים הגענו אל המקום. שדה הגייזרים פעיל בעיקר בשעות הבוקר עם הזריחה.. והיה ממש נחמד לטייל ככה בין החורים המבעבעים... הצצה לפלנטה אחרת.
אפילו הייתה בריכת מים חמים שכמה תיירים נכנסו אליה.. הקור המקפיא וחוסר הזמן הפך את ההחלטה האם להיכנס או לא למהירה מאוד...
אורטל טבלה קצת רגליים למרות זאת
אחרי הגייזרים בדרך חזרה לסן פדרו עצרנו בכפר קטנטן עם 4 מקומיים ו140 תיירים... 
בכפר שוכנת כנסיה עם סטייל
שם גם ניסינו שיפוד בשר לאמה
בערב לקחנו סיור נוסף ללגונות באיזור (שוב דרך סוכנות.. אוף...) הלגונה הראשונה נקראת לגונת סחה.. שהייתה מלוחה מאוד, עדיין לא המליחות של ים המלח אבל מספיק בשביל שיהיה אפשר לצוף... לצערנו זה גם אמר שאחר כך כל הגוף היה לבן ודביק מהמלח (זה היה דווקא הרבה יותר מים המלח)
למרות כל התיירים, החוויה של הלצוף במרכז של משטח מדברי ענקי עם הרים מושלגים מקיפים מכל עבר - שלווה מהסוג האיכותי ביותר..
משם המשכנו לזוג לגונות עגולות שנקראות "העיניים של הסלאר" שדווקא היו עם מים מתוקים.. אבל שוב היינו חנונים ולא נכנסנו בגלל שהיה קר...
סיימנו עם ביקור בסלאר דה אטאקאמה - משטח מלח לבן, קטן יותר מסלאר איוני בבוליביה (שעוד נגיע אליו בהמשך כשנהיה בבוליביה) אבל - ראינו פלמינגו ורודים ומדהימים שהיו במרחק כמה מטרים מאיתנו
שם ראינו את השקיעה - סיום ראוי ליום ארוך
יום למחרת שכרנו אופניים ונסענו לעמק המכונה "לוע השטן" ללא סיבה מיוחדת לדרמטיות... 
משם נסענו איזה שעתיים לעמק המכונה "עמק הירח".. הפעם עם סיבה - נוף שנראה הרבה יותר כמו הירח מאשר כדור הארץ. בשעתיים האלה אורטל הסכימה עם עצמה שהטיול אופניים הזה יהיה הטיול אופניים האחרון..
ניתן להבין מדוע כשנאסא בוחנת חלליות לא מאויישות למאדים זה המקום שבו עושים לחחליות את המבחן שטח.
ביחד עם נחיל תיירים בריא צפינו בשקיעה בעמק הזה... מיד כשהשמש סיימה לצחצח שיניים והלכה לישון יצאנו בנסיעה חזרה, לנצל את ה40 דקות של אור עמום שנשארו לנו להגיע לסן פדרו בחזרה...
הנוף בדרך שהפך לאדום-כתום היה פיצוי נחמד על החושך שהולך להגיע...
ביום שלמחרת נסענו ליעד לא תיירותי וסוף סוף מקום שלא צריך להזמין דרך סוכנות נסיעות - כפר קטן שנקרא טוקונאו...
שם גם איתי גילה שהסנדלים שלו גוססים
בטוקונאו אפשר למצוא איזור ירוק ומטופח עם מים מתוקים זורמים... דבר שממש אי אפשר לנחש מהאיזור שבו העיירה ממוקמת - באמצע מדבר יבש לגמרי.. עשינו עצירה נחמדה מתחת לעצי פרי
בחצות הלילה הספקנו להצטרף לסיור אסטרונומיה נחמד שהועבר על ידי צרפתי נחמד ואשתו בבית שלהם שבמרחק 10 דקות נסיעה מסן פדרו...השמים בסן פדרו ביחד עם היובש וחוסר העננים הופכים את המקום לאחד המקומות הטובים ביותר בעולם לצפיה בכוכבים ויש באיזור מדבר האטאקמה את הטלסקופים הגדולים בעולם (ואפשר לראות מסן פדרו את המיקום בו בונים כעת את טלסקופ הרדיו הגדול ביותר בעולם)...למזלנו עוד היינו בתקופה בה לא היה ירח נראה וראינו שמיים בוהקים מכוכבים עם שביל החלב בראות מדהימה ביחד עם גלקסיות המגלן שניתן לראות רק מחצי הכדור הדרומי...
אנחנו עם שביל החלב ברקע
ביום האחרון שלנו בסן פדרו הספקנו לבקר בשרידי אינקה קרובים מאוד - המשתרעים על הר שהגודל שלו הפתיע אותנו...
בפסגה של ההר ברוב חוצפתם שמו צלב ענקי - אולי איזה סמל פיוטי לקבר הגדול של התרבות הזאת
מאוד נהנינו בסן פדרו.. עיירה קטנה עם אווירה מיוחדת מאוד..מכאן אנחנו ממשיכים באוטובוס לילה עד לעיירה בשם קוקימבו שהיא והעיר התאומה שלה - לה סרנה נמצאות בקו החוף סמוך לעמק מפורסם בנופים שלו (וביין הפיסקו שמייצרים בו) - עמק האלקי.
צ'או.. עד שיהיה לנו כוח לכתוב שוב..
אורטל ואיתי
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה