2 טיסות פנימיות בלבד הביאו אותנו לליז'יאנג, עיירה עתיקה יפיפיה משומרת היטב. הבעיה היחידה היא המוני התיירים שמגיעים לכאן, במיוחד בחגים. ואיך לא?!? הגענו לעיירה בדיוק ביום העצמאות של סין - שבוע שלם שהם חוגגים! כדי לתת לחג לעבור, להמוני התיירים הסיניים להתפזר ולמחירים לרדת החלטנו לצאת תחילה לטרק ערוץ דילוג הנמר (מסתבר שהסינים לא מחובבי הספורט הגדולים כך שמסלולי ההליכה היו ריקים) הנופים בטרק כללו צוקים מדהימים משני צידי הערוץ שמגיעים ממש עד לעננים...התמונות לא ממש משקפות את הנוף היפה....בלילה ישנו בבית אירוח מבודד מעט ("5 אצבעות") כך שהרגשנו אווירה משפחתית במקום ואפילו התערנו ועזרנו להם לקלף את התירס שהביאו מהשדות - תרפיה אמיתית (אבל רק לכמה דקות).
כשחזרנו מהטרק נמאס לנו מההמוניות הישראלית בהוסטל הכל כך מפורסם "המאמא נאשי" (בליז'יאנג חי מיעוט הנאשי אך כיוון שהמרום כל כך מתויר קצת קשה להרגיש את התרבות האמיתית של המיעוט) והחלטנו לחפש מקום אחר לישון בו. מצאנו אירוח ברחובות הפנימיים של העיר העתיקה, ממש בחצר של משפחה, חדר מקסים (מהטובים שהיו לנו) שיושב ממש על אחת מתעלות המים בעיירה, הרעש של המים הזורמים תרם רבות לאווירה....
הכרנו כמה סיניים צעירים שבאו לגור בליז'יאנג ופתחו חנות של שוקולדים במחירים מופקעים, הם היו ממש נחמדים וחלק מהם היו חלק מלהקה שניגנה באחת המסעדות בעיירה. ישבנו איתם שעות רבות ושיחקנו Uno (ממש דומה לטאקי), שתינו בירה, שמענו מוזיקה, הכנו יחד דז'אודזה (כופתאות ממולאות בשר וירקות), וצפינו בהופעה שלהם - היה ממש מגניב!
מהעיירה המקסימה הזו המשכנו לדאלי, עיירה עתיקה נוספת במחוז יונאן. אווירה שקטה ואוכל טוב, המבורגר סבבה ב- 8 ש"ח (כולל צ'יפס וסלט) ומוזלי מעולה בהמלצתה החמה של מורן.
קפצנו לראות את השיטה העתיקה של דיג - באמצעות קורמורנים...קושרים להם את הצוואר בחוט והם לא מצליחים לבלוע את מה שהם דגו, ואז הדייג מוציא את זה מהפה של הציפור החמודה (אורטל: זה לא כזה קל להוציא את זה מהגרון שלהם כמו שזה נראה, ניסיתי!). נהננו מכל רגע, הקורמורנים היו חמודים להפליא והדייג הכניס אותנו לעניינים ונתן לנו להתנסות קצת בעצמנו....
יום למחרת החלטנו לצאת לטיול אופניים באזור כדי לראות קצת יותר את המיעוט באזור - מיעוט הבאי. מיעוט שמתלבש שונה, ובעל מנהגים שונים. למשל המקדשים שלהם הם לאנשים מההיסטוריה, הם מעריצים אנשים אמיתיים בעבר שעזרו להם (כגון: גנרל שעזר להם באחת המלחמות).
לקראת סוף היום נתקלנו בקבוצה של נשים מבוגרות שצועדות עם מנחות שונות בידיים ובראשם בחור שמנגן בחצוצרה ניגון זוועתי וצורם, החלטנו לעקוב אחריהם עד שהגענו למקדש (שם מספר הזקנות גדל משמעותית והגיע למשהו כמו 200; אין לנו מושג איפה היו כל הגברים באותה עת.. :) ) וצפינו בטקס מוזר שהם עושות, בשירה שלהן, בקידות שלהן לפסלים ולקטורת (זקנות בנות 90 שמשתחוות אפיים כאילו הן בנות 10!!!), הם חילקו לכל אחת כוס תה ושקית עם אוכל - משהו שנראה כמו סופגניה ועוד חטיפים מטוגנים - כמובן שגם איתי ואני התכבדנו (לא שהייתה לנו ברירה)... והיו גם כמה זקנות שהציעו לנו סיגריות.. היו רגעים שעמדנו שם המומים, זו הייתה חוויה מדהימה! מדהים שהם היו כל כך נחמדות ונתנו לנו להיכנס ממש למרכז המקדש באופן הזה...
כשחזרנו גילינו שאורין הקטנה נולדה (כן - יש לה שם!) - שמחנו כפליים! (למי שלא יודע - זו אחיינית של איתי....) - מזל טוב!!! יצאנו לחגוג עם קוקטייל באחד מהברים....
לתמונות נוספות בפיקסה:
זהו, קצר קצר אך נפרדים מיונאן כדי שנוכל לעשות טרק בין כפרי מיעוטים בדרך לגווילין....
הזמן בסין בורח לנו מבין האצבעות! אוטוטו עוברים לפיליפינים....
חג שמח!
אורטל ואיתי 
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה