Beijing

ני האו.

עדכון ראשון מהבלוג שלנו... הפעם מבייג'ין..
הטיסה מתל אביב - באורך הגלות... קונקשן של 4 שעות בהית'רו (מה שכן - אם כבר קונקשן, אז שם... היו שם ספות ממש נוחות!), בשתי הטיסות התפנקנו במטוסים ממש נוחים של בריטיש אירוויז (עם הרבה פינוקים - מברשת שיניים קטנה וכיסוי לעיניים..) הלוואי שיהיה ככה בכל הטיסות.

זכינו לקבלת פנים ברכבת מצוחצחת ודיי בקלות הצלחנו להגיע למרכז העיר, ממש סמוך למלון שלנו. ואז התחילו הבעיות..מסתבר... שההוסטל שלנו באמצע חוטונג (שכונת סמטאות צרות.. מעיין נווה צדק של לפני 20 שנה..) אבל אנחנו היינו מאוד מאורגנים והדפסנו את השם ההוסטל עם דף כולל הכתובת המלאה בסינית! הא הא! אז זהו... שמסתבר שדווקא כאן, בסין הקומוניסטית, יש איזושהי זכות לנהגי מוניות שאתה מראה להם את הפתק פשוט להגיד לא!, לא אולי, לא בעצם אלא פשוט לא! וזה מה שקרה לנו אחרי שירדנו בתחנת הרכבת הקרובה להוסטל, פשוט נהגי מוניות סירבו לקחת אותנו לשם אחרי כ3 שעות (בגשם הזמן עובר לאט) שניסינו שוב ושוב ושוב נהגי מוניות מכל זווית באזור שבו היינו התייאשנו והחלטנו לנסות את מזלנו ברגל, דבר שהסתבר מועיל הרבה פחות... עד שהגיע סיני מתבגר על חמור לבן (טוב, נו בעצם סתם סיני עם מטריה) שריחם עלינו והחליט ללוות אותנו, ולשאול אנשים בדרך בסינית... אחרי שהוא שאל איזה 10 אנשים, והלכנו איזו רבע שעה בגשם בתוך החוטונג הגענו אל המלון, שמחנו מאוד :)
המלון מעופש ומריח (אורטל טוענת שהוא לא מריח, אני מוכן להתפשר על "מריח כמו ששאר בייג'ין מריחה"), אבל נותן אווירה נחמדה של סין, אומרים שהוא קיים איזה 400 שנה... נשמע סביר... בלילה הראשון ישנו בחדר דיי מעפן, אבל שודרגנו אחרי הלילה הראשון לחדר מפנק ענקי עם מקלחת ושירותים בחדר (אפילו יש בוילר!).. אנחנו דיי אוהבים את האווירה...

ביום הראשון לא הספקנו הרבה חוץ מלאכול משהו וללכת לטייל בשוק המשי, ולקנות שם לאורטל שעון ממש יפה ב-10 שקלים, ומעיל גשם מעולה ב-50 שקלים (כל אחד ממכם שהיה רואה את המעיל היה אומר שהוא עלה לפחות 400 שקלים..) ותרגלנו את כישורי המיקוח החבויים שלנו..

את היום השני בילינו בעיקר בישיבה של כ-8 שעות במשחקי טניס (שהיו ממש טובים!), ובטיול רגלי בכל האולימפיג-גרין.. כל המתחם של האיצטדיונים, שבמציאות עולה על כל תמונה בעיתון. יא-בא-באי. למזלנו הצלחנו להתחמק מהנקנקיה המשומרת שמכרו במתחם של המשחקי טניס, על ידי זה שהגנבנו כמה פרוסות לחם וביצה קשה, לא היה לנו סכין, אז היינו צריכים לאלתר..




ביום השלישי הגענו אל הדובדבן שבקצפת - אל "קן הציפור" לראות כל מיני חצאי גמר, וכמה גמרים (הדיפת כדור ברזל, 800 מטר נשים, ו... 100 מטר גברים).כמו שעשינו בטניס, גם כאן הבנו דיי מהר שהישיבה במקומות שלנו לא תועיל לאף אחד, והחלטנו לשדרג את המקומות קצת... בטניס ירדנו עד לכמעט למטה, אבל כאן ממש הגענו עד למסלול הריצה! שורה ראשונה.. כמה מטרים מהצלמים המקצועיים... את רגע האמת של שבירת שיא העולם ראינו במרחק של פחות מ-10 מטרים מהמסלול! רגע שקשה לתאר.. שיא של השיא... והאווירה באיצטדיון הייתה מדהימה...שימו לב לתמונות, הם לא מאתר אינטרנט כלשהו... זה מהמצלמות שלנו!!!!!!!! (הטובות מהמצלמה של איתי, כמובן ;-) )

























חוויות אולימפיות נוספות - יום אחרי האתלטיקה היינו בקרבות איגרוף, היה לנו קשה עם ירידת הרמה, ואולי גם עם זה שלא ממש הבנו מה קורה.. הולכים מכות, ומקבלים נקודות, לא ברור בדיוק מה קורה שם... אבל היה נחמד שם בכל העניין, עדיין לא ראינו הצדקה להישאר עד הסוף. חוויה צורמת אמיתית חווינו ביום שאחרי כשניסינו להיכנס אל האירוע האחרון שהיו לנו כרטיסים אליו - טניס שולחן, וגילינו שהגענו בשעה הלא נכונה! הכרטיסים היו לבוקר, ואנחנו הנחנו שזה בשעה 19:00, כמו שלושת המשחקים הקודמים שראינו... בעסה......

בכללית האווירה האולימפית פה מאוד שונה ממה שציפינו... אמנם בכל פינה יש טלוויזיה עם המשחקים האולימפיים ובדרך כלל זה מלווה בכמה סינים מהופנטים. לדוגמא:


אבל מה שכן - לא רואים הרבה תיירים מחוץ לסין, לא ברור לנו למה, אבל אנחנו רואים סיניים לעומת תיירים ביחס של 1 ל-1000, ולא ממש ציפינו לזה בתקופה הזו (אפשר להגיד שקיבלנו חוויה יותר סינית ממה שציפינו), אין אווירת רחוב אולימפית... בנוסף, במקום שיהיו מלא מוכרים שידחפו לך משהו בכל פינה ליד המגרשים יש כמה ספסרים, ומוכרים דגלים (המון מוכרי דגלים, וכמובן שכל מוכרי הדגלים מוכרים אך ורק את הדגל של סין...) אין אוכל אין (כמעט) מזכרות לקניה..


מה עוד?

בביקור בכיכר טיינמן (מרחק של 10 דקות הליכה מההוסטל) פגשנו ילדה קטנה בת 12 שעוזרת לאמא שלה למכור דגלים, אז היא לימדה אותנו כמה מילים בסיניות, ואת תנועות הידיים של הספירה עד 10 (המאוד מוזרות..) של הסינים. שימו לב לתנועה לסימון 9.

ביום של האתלטיקה עשינו ביקור מהיר בעיר האסורה, יאדה יאדה... שושלות, מלכים, גדול, יפה, סינים, יופי יופי. נחמד... אורטל מאוד נהנתה מהמקום, למרות שלא הצלחנו למצוא את הסניף סטרבקס שהופיע על המפה - מורשת אדירה של שושלות מינג וצ'ינג המפוארות...

עניין משעשע במיוחד הוא ש*אנחנו* מהווים פה אטרקציה תיירותית לסינים... המערבים המצחיקים השחומים עם השיער המפוזר שמסתובבים בארץ שלהם... אז מידי פעם קורה שסיני מבקש להצטלם איתנו... לדוגמא:



















ביום של האיגרוף נסענו עם זוג ישראלים שגם שוהים בהוסטל שלנו (הם מסיימים עכשיו טיול של 3 חודשים בסין וויטנאם) אל החומה הסינית. נסענו דווקא אל חלק פחות מתוייר של החומה שנקרא סימאטאי, ואחרי נסיעה של כחצי שעה במטרו+ שעה וחצי באוטבוס + שעה וחצי במונית + 10 דקות ברכבל + 5 דקות במיני-רכבת, הגענו אל החומה ואז התחלנו להפעיל את שרירי העכוז ולעשות את דרכנו במעלה החומה המרשימה..

מצחיק היה לראות שבגובה הלא נורמלי הזה אחרי כל כך הרבה טיפוס יש סיני עם מקרר שמוכר שתיה קרה.. :)את הדרך חזרה בחרנו לעשות בדרך קצת יותר מהירה (אומגה):

































ביומנו האחרון בבייג'ין ביקרנו בארמון הקיץ, שם נהגו השושלות להירגע מחום הקיץ, מאוד דומה לעיר האסורה רק שהמקום בנוי מסביב לאגם שהוא בערך בגודל של הכנרת...
אחת מהשליטות הגדולות החליטנ לבנות ספינה משיש במקום צי ימי שלם של ספינות!





דבר אחרון - אוכל..הכי מעניין הוא הבאודצ'ה - דים סאם... רק שפה הוא ממש זול וטעים (כפי שהייתי מצפה מסין...) מוכרים אותו רק בבוקר, ואפשר למצוא אותו בכל מקום כמעט. ביום של הטניס חזרנו ב-3 בלילה (אחרי שעוד יצאנו באמצע של המשחק האחרון!) וראינו שכמעט כל המקומות ברחוב שליד ההוסטל (גם כאלה שלא ממש ראינו שמוכרים את זה) מכינים את זה ממש ברחוב. נכנסנו למסעדה ואכלנו כמה טריים מיד אחרי שהזוג שמנהל את המסעדה סיים להכין אותם... אחלה ארוחה לילה... :)

ביום של השולחן הטניס (בדיוק ברגעים של המשחק שהיינו אמורים להיות בו) ניסינו אטרקציה תיירותית נוספת - הברווז הצלוי (פקינג דאק). אחרי תור של יותר מחצי שעה נכנסנו למסעדה... היה טעים (ואיך לא, שומני..)
יש לנו עוד הרבה מה לספר, אבל נשמור את זה לעדכונים הבאים (הכל אודות תרבות המוחטה הסינית.. בהמשך...)

הנה עוד כמה תמונות מהרחוב בו ישנו:







למיטיבי לכת - תמונות נוספות בפיקסה
http://picasaweb.google.co.jp/shekel2000/Beijing1420082008


תכתבו לנו... רוצים לשמוע מה איתכם (כולם!)...
יאללה ביי,
אורטל ואיתי