תרבויות עתיקות בחוף הצפוני של פרו

טרוחיליו היא עיר גדולה על החוף של צפון פרו. הגענו לכאן בציפיה לפגוש את המארחת שהכרנו דרך האינטרנט, ובגלל שהגענו מוקדם מידי מצאנו את דוכן האישה-המבוגרת-שמכינה-סנדוויצ'ים הקרוב והתפנקנו על סנדוויצ'י אבוקדו לפתוח את הבוקר.

כמו תמיד לא ממש ידענו למה לצפות, והעניינים התחילו להיות מוזרים במיוחד כשהמונית עצרה מול בית ממש ישן, ואחרי שפגשנו אותה הבנו שיש לה חברה קטנה, ובשביל לעזור לנו היא תצרף אלינו את המזכירה שלה למשך היום על תקן מדריכה (הא?!?).

היעד הראשון עם המדריכה המאולתרת הייתה עיירת הנופש הוואנצ'אקו קצת צפונית לטרוחיליו. זו עיירה שמושכת המון תיירות חוץ, אבל 0 תיירות ישראלית (כמו עוד כמה מקומות בפרו..) עיקר האנשים באים לכאן לתפוס גלים. מה שקיבל את פנינו זו סופת אבק ענקי שכיסתה את העיירה, והפריעה לראות אפילו דברים קרובים... טיילנו על מזח ארוך וצפינו באנשים דגים, אבל בקושי היה אפשר לראות את האוקיינוס..אטרקציית תיירים מאולתרת היא לעלות על סירת דייג מסורתית שעשויה מטוטורה (אותו חומר שעשויים האיים באגם טיטיקקה)... צורת הבניה של הסירות השתמרה בין הדייגים המקומיים עוד לפני תקופה האינקה.. איתי החליט לנסות את העניין, כמו תייר למופת.בגלים ענקיים להיות על הסירת קקמייקה הזאת לא היה עניין פשוט, והיו רגעים שהוא פילל לסיום האטרקציה הזאת, אבל בגדול היה כיף...

ביעוץ מהיר החלטנו לסיים את היום מוקדם ולשחרר את המדריכה שלנו (את שאר האטרקציות נשלים בהמשך), אבל לפני זה לקחו אותנו למסעדה מקומית לנסות סביצ'ה - דג נא שמוגש בתחמיץ. היה ממש טעים, באופן מפתיע... טעם מאוד לימוני, והדג לא מרגיש נא בכלל (האמת שהלימון די בישל אותו). חזרנו למסעדה הזאת לבד יומיים אחר כך..

בערב רוזי (המארחת שלנו) לקחה אותנו ליציאת לילה ארוכה - 4 מקומות בלילה אחד (בגיל המופלג שלנו, נשמע כמו משימה בלתי אפשרית). התחלנו בבר מגניב שמייצר את הבירה באותו מקום (אפשר היה לראות את החביות הענקיות) וטעמנו בירה על בסיס תפוזים (מעניין במיוחד), המשכנו לבית קפה עם הופעה מוזרה של זמר שהוריד חולצה באיזשהו שלב והפך את הכל ליותר מידי מביך, עוד דיסקוטק נטוש, ולסיום - מסיבת מוזיקה פרואנית חיה, שלאט לאט התברר שכמעט כל קהל היעד חוץ מאיתנו הוא הומו, לסבית, או קוקסינל. (הא?! הא?!)

יום שאחרי מתעוררים מאוחר, והולכים לקניון לאכול מזון מהיר (תחביב שזנחנו קצת), בהתחלה הסתובבנו עם רוזי וידיד שלה, אבל אחר כך המשכנו לבד, ואפילו המשכנו עצמאית לקניון השני בעיר.

יום למחרת אנחנו לבד, אמורים לפגוש זוג חברים מספרד שפגשנו בברזיל ושמרנו איתם על קשר. אבל - זכינו להברזה (מסתבר שהאוטובוס לילה שלהם התקלקל בדרך). המשכנו בתוכניות המקוריות שתכננו לעשות איתם - 2 אתרי ארכיאולוגיה.

האתר הראשון שביקרנו בו הוא מקדש הירח של תרבות המוצ'ה. זה היה אחד מהאתרים המרתקים ביותר שהיינו בהם - מקדש שבנוי שכבות שכבות (לפי תקופות זמן), והרבה ידע שנצבר על התרבות הזו ששימרה את חיי היום יום שלה על הקרמיקה... בין היתר נשתמר במקדש ציור צבעוני לגמרי של האל הגדול שלהם.. בנוסף אפשר לראות ציורים גדולים של האל עם ראשים ערופים (מעיד על מנהג ההקרבת הקורבנות שלהם).





משם לקחנו מונית על העבר השני של העיר, שם לא רחוק שוכנת עיר שלמה בחימר. העיר ידועה בשם צ'ן צ'ן והיא של תרבות יותר מודרנית מהמוצ'ה (אבל עדיין עתיקה יותר מהאינקה) בשם צ'ימו. בעידן ההוא עיר שכזו הוא ממש פלא, וגם היום, להסתובב בעיר שתוכננה לפני כל כך הרבה זמן היה מאוד מעניין... אם כי לא הרבה השתמר (זה בסך הכל בוץ!), אז היינו צריכים קצת דימיון. מה שכן השתמר בצורה נפלאה זה העיטורים על קירות הבוץ שכללו בעיקר צורות גאומטריות חוזרות על עצמן ודמויות של ייצורים ימיים (כמו דגים וברווזים) שהיוו את עיקר התזונה שלהם....

באותו ערב הספקנו לפגוש את זוג החברים הספרדים, שבינתיים הספיקו להגיע... יצאנו לאכול פיצה ולשתות בירה.יום למחרת בבוקר המשכנו לעיר הבאה, גם היא עשירה בארכיאולוגיה - צ'יקלאיו.

אורטל ואיתי