אורטל ואיתי מסביב לעולם: Aloha

הוואי הוואי.. נראה שכל טיול מסביב לעולם לא מושלם אם אין בו את הוואי... הרי אתה כבר חוצה את הפאסיפיק, אז למה לא לעצור בדרך? זה כמו לנסוע לצפון ולא לעצור בדוברת, לא?.. אבל עוד לפני זה! ביקור בטוקיו, אמנם לשעתיים של קונקשן, אבל זה מספיק להיזכר באסלות ההיי-טק עם כפתור לכל מצוקה, בעוגות האורז העטופות בניקיון, ובמוכרים הכל כך מנומסים... אריגטו גוזימאסטה... אחח... למה אי אפשר להישאר עוד?!

כבר בנחיתה קיבלו את פנינו האוטובוסים הפנימיים בשדה התעופה בהונולולו המכונים וויקי (שזה מהר בשפת המקומיים בהוואי).. שעל שמם נקראת האנציקלופדיה המקוונת וויקיפדיה!

כשהתחלנו לתכנן את הטיול בהוואי גילינו שיש כמה איים אטרקטיביים ושהאי אוהאו, שם נמצאת הונלולו הוא הכי פחות טוב מכולם. לאחר חשיבה מרובה החלטנו לקחת טיסה פנימית לאי שנקרא מאווי - אחד מהאיים היקרים בהוואי. כיוון שאנחנו בטיול תרמילאים לא יכולנו להרשות לעצמנו לבזבז אלפי דולרים על אתר נופש יוקרתי, דולרים שיכולים להחזיק אותנו לפחות לעוד חודש בדרום אמריקה והבנו שהדרך הכי זולה וכיפית תהיה לשכור רכב ולישון בו! אז שכרנו ואן שמספיק ל- 7 אנשים ממש בזול, רק שאז הוספנו ביטוח בסיסי שעלה כמו השכרת הרכב, אבל זה עדיין היה יותר זול מכל אתר נופש אחר על אי החלומות הזה. בזמן ששכרנו את הרכב גילינו שאיכשהו, בדרך פלא שלא ברורה לנו עד עצם היום הזה, הרווחנו יום במעבר מהפיליפינים להוואי. מסתבר, שבמקום שהשעון יזוז 6 שעות קדימה, הוא זז 18 אחורה!!! כך שזכינו ל- 7 ימים מלאים בהוואי! (יכול להיות שזה קטע כזה שקורה תמיד כשחוצים את הפאסיפיק.. באמת שאין לנו מושג)
נכנסנו לרכב והבנו שאנחנו לא יודעים באמת לאן ללכת ומה לעשות...אז כמו תמיד קנינו מדריך טיולים! (מחנות וולמארט ענקית) רק שהפעם הוא היה אמריקאי כזה שמספר סיפורים בלי סוף וגורם לך להתגעגע ללונלי פלנט...אבל הוא עדיין עזר לנו.

ביומיים הראשונים בילינו בקו החוף המערבי, קיפצנו עם הרכב ממקום למקום, לראות חופים יפים, לעשות שנורקל באתרים מיוחדים, לראות את סלעי הלבה הייחודים ולהנות מהנופים של האי...ביקרנו בעיירה היסטורית שיש בה עץ עצום בגודלו, בהתחלה זה נראה כמו יער קטן של עצים עד שמגלים שמדובר בעץ אחד שפרש הרבה שלוחות...
באחד מאתרי השנורקל ראינו צבי ים. אבל לא סתם ראינו צבים כמו שאורטל ראתה בפיליפינים ממרחק סביר. כאן היינו ממש במרחק אפס מהצב עם ראות מעולה במים! זה היה מדהים!!! והם היו ממש גדולים!!!! הם לא פחדו מבני אדם והם הסתובבו לידינו בטבעיות (בשונה מבפיליפינים שם הם בורחים מבני אדם כי הם כנראה מציקים להם). היה שווה להגיע להוואי רק בשביל הצבים!

אתם בטח תוהים איפה ישנו....? בחרנו לנו מגרש חניה אקזוטי ושקט שלא יפריעו לנו, פרשנו מזרונים ושקי שינה באוטו וישנו כמו מלכים (טוב נו, כמעט כמו מלכים, אבל היה די טוב). באחד הלילות למשל, ישנו במגרש חניה ממש על שפת הים וצפינו באחת הזריחות היפות ביותר שראינו בחיים...אפרופו זריחות, בהוואי יש את השקיעות והזריחות היפות ביותר בכל העולם!!! מה שאתם רואים בתמונות, זה באמת מה שרואים במציאות, לא נעשתה שום מניפולציה בפוטושופ...

באחד הימים לקחנו טיול מאורגן בספינה לאי מולוקיני - אי שהוא בעצם לוע של הר געש (כבוי..) בצורת חצי ירח מעל המים, שם ניתן לזכות לשנורקל יפיפה. עקב מספר האמריקאים שהיו איתנו על הסירה, ראינו הרבה לוייתנים במים, אבל לא הלוויתנים שרצינו לראות....מה שהיה השוס של השנורקל הוא שראינו צלופח גדול עם נקודות ממש מתחתינו, גם בו זכינו לבהות במשך כמה דקות ללא בעיה.... http://simple.wikipedia.org/wiki/Moray_eelכמובן שהיו גם הרבה דגים צבעוניים ויפים אחרים שנהננו מהם, הרבה מהם ראינו גם בפיליפיניים...

באחד מהחופים שביקרנו התוודענו לגלים הגבוהים של הים בהוואי. והם גבוהים. מאוד גבוהים! כשניסינו להיכנס לים, הגל הראשון עשה לנו בית ספר! העיף אותנו קיבינימט כאילו היינו בגדים במכונת כביסה מסתובבת! אבל לא ויתרנו, והצלחנו להיכנס ולהנות מקפיצות על הגלים הגבוהים לפני שהם מתנפצים על החוף. כשהחלטנו לצאת, זה לא היה קל וזכינו לעוד חבטה של הגל שהוציא אותנו החוצה אחרי שהפך אותנו כמה פעמים....בוא נסכם את זה ככה: אל תנסו את זה בבית!!!

ממש קרוב לחוף הזה (חוף שנקרא הביג-ביץ') יש חוף נודיסטים (שנקרא ליטל ביץ').. הגענו אליו בשביל לראות את הנוף, והבנו למה קוראים לו ליטל... ;) אבל העניין היה ביזארי הרבה מעבר לקיבולת שלנו וברחנו אחרי 30 שניות בערך

לאחר שסרקנו את כל הצד המערבי של האי, הגיע הזמן לטפס על הר געש! לצערנו, ההר געש לא היה פעיל כך שלא ראינו לבה

חיה (באחד מהאיים האחרים של הוואי יש הר געש פעיל, שם זוכים לראות לבה חיה ומבעבעת). מעבר לנוף הייחודי של אדמת הר הגעש, בפסגה זוכים לראות "ים של עננים" מתחת. העננים בהוואי יחסית נמוכים והם נמצאים בגובה נמוך מ- 3000 מטר כך שכאשר מגיעים לפסגת הר הגעש ענני השמיים פרוסים למרגלות ההר. לכן השקיעה והזריחה על ההר מושכים אליהם הרבה תיירים. את הטיפוס עצמו להר עשינו בשיטה האמריקאית! ברכב! לאחר כשעתיים של נסיעה מפותלת הגענו לפסגה, צפינו בשקיעה, העברנו את הלילה במקום הקפוווווא הזה (בכל זאת זה גובה של 3000 מטר...) וזכינו לראות בבוקר את הזריחה המלבבת....

כשירדנו מההר פנינו לכיוון הצד המזרחי של האי, ששונה בתכלית מהצד המערבי. שם, נהנים מנוף ירוק עד, יערות במבוק,

שבילי טיולים, עצים טרופיים שונים, מפלים קטנים בכל מקום וחופים מיוחדים כמו חוף ים שחור שנוצר מההר געש וחוף ים אדום שנוצר מאדמת הסלע של ההר....את הנסיעה בכביש המפותל של הצד המערבי עשינו בליווי של לחם בננה מקומי, או יותר נכון עוגת בננה או יותר נכון עוגות בננה שהיו תאווה לחיך!!!!!

הנה כמה תמונות מהחוף עם החול השחור.. משהו שנראה על פלנטה אחרת

אמנם הוואי מנותקת מיבשת אמריקה אך היא לחלוטין אמריקאית! הוואי הייתה הכניסה שלנו לממלכת הענקים! ואפשר בהחלט

להבין למה הם ענקים, כשכל חטיפי השוקולד האיכותיים כמו אם אנד אם, סניקרס, הרשיז עולים פחות מדולר, כשהקולה עולה הרבה פחות ממים, כשהמים עולה יותר משוקולד, כשעגבניה אחת עולה כמו גלידת טוויקס קינג סייז (1.5$!!) אז אתה מבין למה זה כל כך קל להשמין בארה"ב. אבל יש גם דברים כיפיים בכל השומן הזה, ואחד מהם הוא המאכל הלאומי - המבורגר! בכל בר ומסעדה מהפשוטה ליוקרתית תוכלו למצוא המבורגר!!! עם צ'יפס כמובן...שכצפוי הרבה יותר זול מהסלט חסה שהם מציעים בתפריט וגם הרבה פחות משמין אם מחשיבים את כל התוספות לחסה כמו גבינות שמנות, קרוטונים, רטבים ועוד....עם ההמבורגר שתינו את המשקה המקומי - המאי טאי, ליקר אננס משובח!

בבוקר היום האחרון החזרנו את האוטו וחזרנו לאוהאו, והיו לנו כמה שעות טובות עד הטיסה שהייתה רק בלילה. אז הפתרון

המתבקש היה להשכיר שוב אוטו! הפעם לא הפשרנו על רכב משפחתי ושכרנו מוסטנג עם גג נפתח... האוטו המושלם להוואי... וכך נסענו לנו עם מוזיקה ברחבי האי...

אחרי שהיינו בהירושימה חודשיים ומשהו לפני זה הייתה סגירת מעגל מסויימת בביקור בפרל הרבור - אותו נמל שהייתה בו ההפצצה הענקית של היפנים שעצבנה את האמריקאים. אחרי מוזיאון נחמד וסרט מעולה עם צילומים אמיתיים מרגעי ההפצצה נוסעים בסירה קטנה אל אנדרטה שהוקמה ממש מעל אחת מספינות המלחמה שטבעו - ספינת האריזונה, שעל שמה נקרא כל המקום. הראות במים לא הייתה משהו ובקושי היה אפשר לראות חלקים של הספינה, למעט החלקים שבלטו מעל המים.

הגענו לנקודת תצפית יפה על כל האי שהיה בה הר תלול מאוד שקוראים לו הר המחט, שמרוב עננים בקושי רואינו את הסוף שלו

שאר הזמן בילינו בנהיגה בנופים מדהימים של האי ואיים קטנים השוכנים לידו.. באחד מהמקומות הסלעים יוצרים צורה שכזו שגורמת לגלים המתנפצים ליצור זרנוק מים ענקי מידי פעם. מעיין גייזר שכזה

לקראת שקיעה הגענו לוואיקיקי, ללא ספק החוף המפורסם של כל הוואי... וכנראה אחד מהחופים המפורסמים בעולם... בשונה ממאווי פה היו מלא מלא מלונות ממש על קו החוף, ולכן הוא הרבה יותר דומה לתל אביב מהבחינה הזאת. עוד דבר שהיה שונה הוא שהיה שובר גלים! למרות שהערכנו את העובדה הזו עדיין לא נכנסנו לשחות.. אכלנו ארוחת שחיתות (לא רק בקלוריות, אלא גם בדולרים) במסעדה מקסיקנית עם נוף לחוף, ראינו את השקיעה היפה, וראינו מופע שעושים לתיירים עם ריקודים ומוזיקה של המקומיים...